שולפים שפנים מהכובע

להקת הפאנק הכי ותיקה בארץ, פועלת בגליל בהובלת אריאל קרס מאיילת השחר – הידעתם? במציאות שבה חיים מוזיקאים ישראליים, מדובר בהישג מרשים במיוחד, גם נוכח העובדה שחברי ההרכב התחלפו במשך השנים. "השפן הנכון", הוקמה ב-1988 על בסיס הרכבים קודמים שיצאו מקיבוץ מצובה ובין הבודדות בארץ כיום שעושות פאנק בעברית. איך שרד ההרכב במשך 30 שנה, איזה מקום תופסים הילדים ביצירה ואיך משלבים הומור בסגנון החתרני? אריאל קרס, סולן הלהקה בראיון המפתיע שלפניכם.

"בינואר 1988 , בזמן השירות הצבאי, הקמתי את להקת 'השפן הנכון'". משחזר אריאל. "אני תפקדתי כסולן וגיטריסט לצד אחי אמיר בתופים ודורון לכמן בגיטרה בס. הלהקה החלה להופיע במועדונים מוכרים יותר וזכתה לחשיפה תקשורתית ראשונית. באחת הכתבות הראשונות של הלהקה בעיתון "קיבוץ", ראיינה את הלהקה העיתונאית שרה צפרוני שהפכה בהמשך לאשתי. מאז ועד 2002, הוצאנו שבעה אלבומים במתכונות שונים וחברי ההרכב התחלפו מדי פעם. למעשה, בשנות ה-2000 הייתה איזו הפוגה וירידה בפעילות הלהקה מהרגע שהילדים שלי נולדו עד שנהיו בני 10. המשכתי קצת להקליט ולהפיק קליפים, אבל הכל היה די מצומצם."

מה הוביל לחידוש הפעילות?

עד 2012, ניגנתי בעיקר עם מוזיקאים מהמרכז, אבל אז גיליתי שגם כאן, בגליל יש נגנים מוכשרים. הכרתי את גולי (אלון) המתופף, בלהקת רוק יהודי שלא  והוא המליץ על נעם (ששון) הבסיסט. כבר חמש שנים אנחנו יחד וזה ההרכב הכי יציב של השפן הנכון מאז סוף האייטיז. אני קורא לזה 'הפלג הצפוני של השפן' ובינתיים זה מוכיח את עצמו."

חשוב לציין שבתקופה, בה קרס הקים את הלהקה, פורטיס היה בין הפאנקיסטים היחידים בארץ וגם אליו התקשורת התייחסה כחייזר. בינתיים, פורטיס הפך לשופט בכיר באקס פקטור והשפן הנכון, השתדלו לשמור על אופיים הבועט עד כמה שאפשר: "אנחנו יחסית שומרים על הסגנון של אז", מסביר אריאל. "פאנק די מהיר ורועש עם יציאות הומוריסטיות, כמו אז-גם היום. באלבום האחרון, אפילו כתבתי שיר ילדים לפסח על יוסיפון והיציאה ממצרים ובעבר הייתי כותב על חזירים גרמניים. היום אני מתכחש לחלק מהדברים שכתבתי."

_G0C5825

מה הייתה התקופה שהייתה שיא ההצלחה מבחינתך?

כשהתחלנו, הייתה לנו מנהלת אישית שהביאה אותנו להרבה מקומות, גם בתקשורת. היו הופעות מרכזיות בפסטיבל ערד וכמה עיתונאים שאפילו הכניסו אותנו לדור רוקסן למרות שהופענו שם רק פעמיים והסגנון המוזיקלי לא ממש קשור. כשאין מישהו שממש מנהל את הלהקה ופעילותה, קשה מאוד להתקדם בכוחות עצמך ואני סה"כ לא אוהב להתאמץ- מה שמגיע מגיע."

"למות בקיבוץ", כך נקרא האלבום הקודם – איך העובדה שרוב החברים לאורך השנים היו קיבוצניקים השפיעה על הלהקה?

הלהקה מנגנת המון חומרים קיבוציים וגם נושאי הכתיבה באים משם כמו עבודה בלול או בחדר אוכל. אני חושב שהיום רוב אנשים כבר לא מבינים על מה מדובר אבל מי שחי פה כן יקלוט. אני משום מה חשבתי שזה אותנטי אבל מסתבר שזה כבר לא מעניין אף אחד, אז הפסקתי ועכשיו כותב בנושאים כלליים יותר. אולי בעתיד, חוקרים של התרבות הקיבוצית, יתעניינו בחומרים האלו לעומת שירי הגבעטרון."

נעם ששון, הבסיסט חי בכפר בלום וגולי אלון, המתופף בכפר יובל, שם נמצא גם חדר החזרות בו מנגנים החברים, אך למרות מאמציהם לשרוד ולהמשיך ליצור, אריאל טוען שתמיד יעדיפו פה את המוזיקאים מהמרכז: "מי שיוצא מהקיבוץ ומצליח בעיר, מתייחסים אליו יותר בכבוד מאשר למוזיקאים שנשארים באיזור למרות הכל ופועלים מכאן. משום מה כשיש אירוע כזה או אחר, ברוב המקרים ישלמו המון כסף לאמן מתל אביב, אבל אם האמן חי כאן בקיבוץ, יצפו ממנו שיתנדב והלוואי שזה היה אחרת."

באלבום החדש חמש גרסאות כיסוי, בעיקר לשירי ילדים- מה עומד מאחורי הבחירה הזו?

לשלושתנו יש עשרה ילדים וזו הדרך שמצאנו כדי להכניס אותם ליצירה. 'עלי באבא' זה שיר שחרשתי עליו עם הילדים, 'קפטן ג'ק' זה שיר שאני מאוד אוהב ואגב ממש מקווה שימצאו לגרי אקשטיין כליה בקרוב ו'ילדים זה שמחה' של הברירה הטבעית סגר לגמרי את המעגל מהבחינה הזו. יש המון שירים טובים שגורמים לי לקנא באלו שכתבו אותם, אז או שאני גונב רעיונות מוזיקליים, או שאני פשוט עושה להם קאבר. לפני 20 שנה עשינו קאבר לשיר 'פונדק קטן' וזה היה השיר הכי מושמע שלנו, כך שגם בנושא הזה, שמרנו על הקו המנחה. חוץ מזה, אני אוהב שירי ים ובישראל, אין הרבה כאלו, אז אנחנו מנסים לתת לזה תשומת לב מדי פעם."

איך הומור משתלב עם פאנק?

"הפאנק במקור היה סגנון מוזיקלי מאוד פרוע שהיה בו המון הומור וציניות. היום הכל נורא רציני וכועס. אני לא מתחבר לאופי של הפאנק היום, או לסגנון המוזיקלי הנוכחי כי הם לוקחים עצמם יותר מדי ברצינות ואם אתה עובר על חוק מסוים, מוקיעים אותך. אני מתחבר עדיין לאווירת של הפאנק בסוף שנות ה-70 שבה ניתן היה להשתולל ולהתפרע, בלי שמכתיבים לך כלום. ללהקה הראשונה שלי אגב, קראו 'דד בגינס' ואיתה הוצאתי 3 קלטות שכללו חומרים די מופרעים."

אלו תגובות אתם מקבלים מהשכנים בגליל העליון?

"קודם כל, רוב האנשים כאן מכירים אותי מבית הספר למוזיקה, ג'אמוסיקה שם אני מלמד רוק, אבל חושף אותם גם לקלאסיקות. חלק מהתלמידים, לא מודעים בכלל ללהקת הפאנק שאני מוביל ואלו שכן, לא מעכלים שמדובר באותו בנאדם כי בלימודים, אני מאוד יסודי ונחמד, כך שזה לא לגמרי מתיישב עם הדמות ב'שפן' אבל מתישהו נופל להם האסימון. 2012 הייתה שנה גורלית מבחינתי, אז פתחתי יחד עם אשתי את בית הספר וכולם מסביב מאוד תומכים בנו ומביאים לנו תלמידים מכל פינה בגליל. ג'אמוסיקה קיים כבר חמש שנים כך שהבוגרים שלנו מתגייסים השנה לצבא וכיף לי לראות איך אני משפיע דרך המוזיקה על חיים של אנשים צעירים."

במקביל לפעילות הלהקה ולניהול בית הספר, לפני כשנתיים אריאל הפריח כשרון נוסף שלו והוציא לאור את הספר "הורות איטית". "הספר פונה לכל מי שמבקש להתחיל את פרק ההורות בחייו ברגל ימין, או לשנות את סגנון ההורות העכשווי שלו. אתם מוזמנים להיפטר מהחרדות, מרגשות האשם, ומהטינה ולהתחבר מחדש לשמחה ולכיף שבהורות ובחיי המשפחה." כך נכתב בשער האחורי וגם במקרה הזה מדובר בתוצר של התמדה מרשימה לאורך שנים כפי שאריאל מתאר: "הקריירה העיתונאית שלי התחילה איפשהו ב-1989. כתבתי בהתחלה בעיתון הקיבוץ ואחר כך בידיעות תקשורת, במקומונים וכו'. מהרגע שהילדים שלי נולדו התחלתי לכתוב על אבהות, בעיקר במעריב והארץ. תמיד רציתי לכתוב ספר אבל לא ידעתי על מה… בפרוזה אני יודע שיש רבים וטובים ממני. יום אחד, איזו עורכת אמרה לי, 'למה שלא תאגד לספר את כל מה שכתבת על אבהות במשך השנים ותספר לכולם על סגנון ההורות שלך.' זה הפיל לי אסימון ותוך כמה חודשים כתבתי את "הורות איטית".

מה הגישה שאתה מנסה להעביר דרך הספר?

"הספר עוסק בסגנון ההורות של היום שאני קורא לו הורות מהירה. משמעות ההורות המהירה היא לדחוף את הילדים כל הזמן לפעילות, הצטיינות והישגים. שולחים אותם להמוני חוגים, התנדבויות, וטיולים ומסיבות ופעילויות. אין להם זמן לנוח וסתם לא לעשות כלום. בנוסף לדחפנות ההורית ההורים כל הזמן עם רגשות אשם וחרדות. ההורות המהירה מזיקה לכולם. הכיוון שלי הוא ההורות האיטית – בעד פחות פעילות, פחות קניות, פחות טיולים ויותר בילוי זמן עם הילדים. אני לא מעוניין להעביר את החיים של הילדים שלי למיקור חוץ – כלומר לא לאפשר לאחרים לחנך אותם. למרבה השמחה, התיאוריות שלי נפלו על אוזניים קשובות, אנשים קנו את הספר וכיום יש קהילה קטנה של הורות איטית בפייסבוק, מזמינים אותי להרצאות ולרדיו ולטלוויזיה בתור מומחה וזה מאוד מגניב. אני מקבל תגובות מעולות על הספר, אבל אני חושש שרוב ההורים ממשיכים בהורות המהירה שלהם – הם רוצים להאט את המירוץ אבל אלה הרגלים שקשה מאוד לשנות. לכן אני ממליץ לצעירים שרוצים להיות הורים לקרוא את הספר לפני. אני קראתי את "עקרון הרצף" לפני שנולד לי הילד הראשון וזה מאוד עזר לי בגישה שלי לאבהות."

לאיזו מוזיקה אתה מקשיב כיום?

"האמת שחוץ מה'סקס פיסטולס' ולהקת 'xtc', אני כמעט לא מאזין למוזיקה חדשה. גם לא מתעניין כלל בהופעות של אמנים ישראליים, כי אין בזה שום דבר חדשני. אם כבר, מעדיף ללכת להופעה של להקה שאף אחד לא מכיר, כי יש בהם את התשוקה של ההתחלה על הבמה וזה משהו שמאוד נדיר לשמור עליו אבל כיף לראות כקהל."

Eat fuck sleep, האלבום החדש של 'השפן הנכון' יצא הודות לתמיכת כמה גורמים שסייעו מאוד ללהקה. "סופסוף אחרי הרבה שנים קיבלנו כסף מהממסד", מספר אריאל בסיפוק. "כדי להפיק את האלבום, קיבלנו לראשונה כסף מאקו"ם וגם מהמועצה האזורית גליל עליון ואנחנו מאוד שמחים ומודים על זה. הדיסק מומן ברובו ע"י הממסד והשאר דרך האתר הדסטארט. נענינו הפעם, לבקשות של אספנים שמשוגעים עלינו והוצאנו מחדש חומרים שנגנזו או הופיעו על קלטות בלבד. באיזשהו מקום, ה'אוסף' הזה יצא לכבוד האספנים ואוהבי מוזיקה ישראלית חריגה. אחרי שהופענו לאחרונה בת"א, נשמח שגם כאן בצפון יתייחסו אלינו יותר באהדה ונוזמן להופיע, כי בכל זאת מדובר בלהקה הכי רצינית בגליל כרגע."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s