לא הולכת לשום מקום

גיא טנא

הזמרת והיוצרת קרן אן (זיידל), היא ללא ספק אחד מסיפורי ההצלחה דוברי העברית הגדולים במוסיקה העולמית. לאחרונה הגיעה לסיבוב הופעות חורפי בישראל וכך יצא שהגעתי לסקר את הופעתה ב"חמדת ימים" במושב שפר, אחד מהמועדונים היפים והמיוחדים בהם אפשר לראות הופעות בישראל.

קרן אן היא זמרת בעלת קול יפהפה, היא מבצעת מיומנת ברמה גבוהה וגם יוצרת מעניינת מאד. עם כל זה, ולאור כל זה, ההופעה שהביאה מאות צופים לפסגת ההר, הותירה בי אכזבה לא קלה.

ראשית, בחירת החומרים: כאשר מגיעים להופעה אקוסטית צופים רבים מצפים לביצוע רפרטואר מועט מוכר יותר, מגוון יותר וידידותי יותר למאזין. קרן אן אמנם ביצעה ארבעה שירים מתוך האלבום Not Going Anywhere (2003), האלבום המצליח ביותר שלה בישראל, אך מלבד שיר הנושא היפהפה שגם גייס אליו עשרות רבות של "שירה בציבור" ספונטנית, שאר הבחירות לקו לדעתי בקושי לכוון לטעם המקומי. שירים רבים היו לקוחים מן האלבום החדש אך זו לא הייתה הופעה מתאימה לשיווק אלבום חדש, לפחות לא בדרך זו.

שנית, שפה: האנגלית הייתה השפה העיקרית והדומיננטית בהופעה ואכן שיקפה את דרכה של קרן אן במשך השנים אולם כאשר את באה הביתה לא יזיק לבצע ולו אחד משלושת השירים שביצעת בעברית: "רחוב הנשמות הטהורות", "לא דיברנו עוד על אהבה" ו"מותק את אצלי בראש". מבחינתי האישית, חסרו לי מאד שירים נוספים בצרפתית והבודדים שבוצעו כמו L'illusionniste מתוך La disparition  או הלהיט הגדול Jardin d'hiver מתוך La biographie de Luka Philipsen, לא הספיקו למימוש הפן האירופאי והקסום כל כך ביצירה של קרן אן.

keren

אגב, למרות סיפור ארוך למדי על הבמה, נחסך מן הצופים המידע כי השיר נכתב ובוצע עם בנג'מין ביוליי. כמו כן השיר המצוין הזה זכה לביצועים של הנרי סלבדור וסטייסי קנט ובארץ תורגם ובוצע בעברית כ"גן חורפי" על ידי תמר גלעדי ב 2003.

שלישית, הסאונד: קרן אן והגיטרה החשמלית שלה עם סאונד דיסטורשני עד הגזמה, אולי כדי למלא את השקט שבין המלים באין כלי נגינה נוספים, לא תמיד הרוויחה ופעמים הפסידה את תשומת הלב והקשב של צופים רבים.

לעתים זה הצליח כמו ב My Name Is Trouble בביצוע פאנקי לשיר הפתיחה מתוך "101" (2011) ולעיתים הרבה פחות. אהבתי גם את הביצוע ל Chelsea Burns מתוך Nolita  (2004) ול- Lay Your Head Down (In My Arms) מתוך Keren Ann (2007).לגבי חלק גדול משירי ההופעה אשר בוצעו חשמלית, הורגשה איזושהי דיספרופורציה והסתמכות יתר על מה שיכול לעבוד במעט שירים בערב נתון, ודאי בערב אקוסטי גלילי בו רוב הקהל הוא בשנות הארבעים והחמישים שלו והגיע לראות את הבת של השכנים חוזרת מחו"ל ומספרת סיפורים בעברית צחה.

רביעית ואחרונה: התקשורת הבעייתית. קרן אן נראתה נחמדה, חביבה אבל רק על פני השטח. לא הרגשתי חיבור למי שנדמתה מעט מאולצת, מספרת סיפורים ללא חיבור רגשי (סיפרת סיפור על אומן גדול אתו עבדת, מדוע לא לומר את שמו?), חצאי בדיחות, וכאשר מסתיימת ההופעה, יוצאת במהירות וטסה החוצה ללא שום רצון לשוחח או להצטלם עם אוהביה.

לפחות לגבי ההופעה הספציפית הזו, לא נראה שהיא הלכה לשום מקום ומעבר להזדמנות לראות במו עיני את היוצרת שהייתה חלק מפסקול חיי זמן לא מועט, לא הרווחתי מהופעה זו, וחבל לי על כך כל כך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s