המסע לנבכי הטטרן

תמר ביטון

את טטרן יצא לי לראות לראשונה  לפני כמה שנים, כשהשתתפתי בהפקה של פסטיבל מוזיקה ירושלמי (אחד מיני רבים). עמדתי ברחוב שקט וצדדי בשכונת רחביה וניסיתי לשכנע עוברים ושבים להיכנס פנימה לאולם הקטן, תוך כדי חלוקת פלאיירים צבעוניים. נתקלתי בהרמות גבה ומשיכות כתף למשמע השם המוזר. "מי זה טטרן"? הם שאלו. "איזה שיר יש להם"? הקשו. "הם טובים ממש" עניתי להם בקצרה, כי איך אפשר לכמת במילים ואולי עדיף שלא.

את הסינגל "shvat" שמעתי כבר אינספור פעמים בלופ, וגם את הגרסה המהפנטת ל"Strawberry Fields Forever" של לנון ומקרטני וכל שרציתי היה לראות אותם על הבמה. הפעם, בניגוד להופעה ההיא, כל הכרטיסים נמכרו כבר מראש, ומועדון ה"חקורה" במטולה היה עמוס מפה לפה. בשנים שחלפו טטרן הספיקו להוציא כבר שני אלבומים, לחזור מסיבוב הופעות באירופה וידם עוד נטויה. אני לעומת זאת, לא ראיתי אותם מאז ולכן חיכיתי בציפייה לקראת הבאות.

כמה דקות אחרי השעה 22:00 שלישיית "טטרן" עולה על הבמה ומתחילה לנגן. בלי "סמול טוק" או הקדמות כאלו או אחרות, בלי להציג את עצמם או לצעוק "ערב טוב מטולה" אל קהל משולהב. אין להם צורך בזה, הוא משולהב גם ככה. וכך, מתחילת הערב ועד לשיר האחרון, כשהם נעים בין שירים ישנים לחדשים יותר, ממעטים במילים  ומנגנים בעיניים עצומות, פה ושם מחליפים ביניהם  מבטים מלאי משמעות, מדברים דרך העיניים. החיבור של דן, תמוז ואופיר, חברי הלהקה, כל כך חזק שלרגעים נדמה שהם עשויים מקשה אחת. הדיוק, המקצועיות, הסינכרון המלא ביניהם יחד עם יכולות האלתור המופלאות המעידים על כישרון יוצא דופן של כל אחד בנפרד, יוצרים מסע מוזיקלי מסעיר, אקסטטי ומלא רגש.

ogimage

במסע הזה, חסר המילים, יכולתי להרגיש לרגעים את העצב ורגעים אחרים את  השמחה, יכולתי לחוש את הטירוף חסר המעצורים אל מול רגעים של שלווה והתעלות. המוזיקה של טטרן הופכת את הבטן ונוגעת במקומות עמוקים, כאלה שאפילו מילים לא יכולות להגיע אליהן. כמוני, עמדו רבים, בעיניים עצומות ונתנו למוזיקה להוביל אותם אל אותם המקומות בהן נגמרות המילים, אל מעבר לגבולות ההיגיון.

שעה וחצי ברצף נמשך המסע הזה, שעה וחצי שחלפו ביעף. היכולות הוירטואוזיות של חברי הלהקה, המשאירות את הצופה עם פה פעור, ומספקות חוויה מוזיקלית יוצאת דופן, עומדים בניגוד מוחלט ליחסי הגומלין שלהם עם הקהל. בצניעות ובחיוך מעט ביישני, תוך שהם לוגמים מים, להרטיב את הגרון שיבש, בלי שום מניירות, מודים לקהל  ומנגנים את אקורד הסיום.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אני אוסיף שמנגינה אחת- אינסוף.

וכזו היא המוזיקה של טטרן, נטולת מילים. הרוק-בלוז-אלקטרוני-אינסטרומנטלי-ותוסיפו פה איזו הגדרה שתרצו, נשמעת נהדר גם בלי מילים, כאלו שאנחנו רגילים להשתמש בהן ביום יום, כאלו שמגדירות לנו חפצים, ונותנות משמעות לתחושות, כאלו שמסמלות עצב או שמחה. התשוקה למוזיקה והיצירה חסרת העכבות מעבירה הרבה מעבר למה שמילים עשויות היו להעביר, היא מורגשת בכל צליל וצליל, היא פיוז'ן טהור.

ובאופן מפתיע, בחוסר הזה – נוצרת השלמות.

(כתבה: תמר ביטון, טנא ג'י-כתיבה שאוהבת יוצרים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s