תתרגשו במקומה

אחרי שיצא אלבומה הראשון "לאן אמשיך מכאן" פגשה שירה ויזל מקיבוץ רגבים את שלום גד בסדנת כתיבה. החיבור ביניהם הוביל לעבודה משותפת וגד הפיק את האלבום, בו הוא גם מנגן בס. רוב השירים באלבום עוסקים בצורה כזו או אחרת בקשרים עם גברים ובבחירות לא נכונות, אך לגבי מקום מגוריה נראה שבחרה נכון: "לא החלטתי לעזוב את רגבים. אני עדיין גרה שם וחוץ מכמה שנים בירושלים בעקבות לימודים נשארתי שם תמיד. אני אוהבת את השקט ולהיות ליד המשפחה והחברים. יש משהו שמרגיע אותי באפשרות לחיות סביב אנשים שמכירים ואוהבים אותי."

מה הדבר שהכי זכור לך מהילדות בקיבוץ?

"אני זוכרת שפינטזתי הרבה. שהשתמשתי בדמיון כדי לברוח. בילדות אהבתי את המקום המוגן והמוכר אבל הוא לא היה מספק מבחינה תרבותית ואינטלקטואלית אז הייתי חייבת לברוח לדמיונות על חיים אחרים. להיסחף אל תוך ספרים וסרטים. הרבה מאוד מוזיקה והתרגשות מצלילים. חיפשתי בילדות משהו שייגע בי ושלא יהיה קשור לאנשים אחרים. משהו רק שלי."

איך נוצר החיבור עם המפיק שלום גד ומה הוא הביא לאלבום החדש?

"זכיתי להכיר את שלום כשהשתתפתי בסדנת כתיבה בהנחייתו. הוא נתן לי הרבה ביטחון ואומץ להגיד את מה שאני רוצה בדרך שלי. היה לי כיף לעבוד איתו. הוא הביא לאלבום את הכישרון והסגנון המיוחד שלו כך שהדיסק הזה יצא מאוד שונה מהדיסק הראשון שלי. אני רק כתבתי את השירים, אך הסאונד וההפקה הם לגמרי שלו. אני עדיין מתרגשת מהמחשבה שזכיתי  לעבוד עם אחד האמנים האהובים עליי ואחד הדברים שמשמחים אותי בישראל זאת הידיעה שדבר כזה אפשרי ושהכוכבים כל כך קרובים ונגישים." צילום-יחצ

 עד כמה העובדה שגדלת בקיבוץ נוכחת ביצירה שלך?

"אין ספק שחווית הילדות וההתבגרות בקיבוץ הייתה מרכיב משמעותי בעיצוב של האישיות שלי והביאה אותי להיות מי שאני היום. אבל הכתיבה שלי היא על חוויות אישיות ויחסים שמעבר לאותה תקופה, אז ניתן לומר שהקיבוץ לא נוכח בשירים שלי."

 ספרי על התהליך שעברת מאז יציאת האלבום הראשון ועד עכשיו – מה השתנה מאז במוזיקה אם בכלל…?

"על האלבום הראשון שלי עבדתי עשר שנים וזאת הייתה חוויה ארוכה ומסורבלת. חשבתי שהשירים שכתבתי עד אז היו השיא שאליו אוכל להגיע וששם אבחר לעצור. אבל עם יציאת האלבום משהו נפתח בי ועבודת הכתיבה הפכה לקלה יותר. היכולת שלי לגשר בין הרגשות הפנימיים שלי לעולם החברתי ולסביבה שלי אפשרה לי לפתח יחסים חדשים שסיפקו חומרים לשירים. לאט לאט אני מסירה פחדים שפעם כיסו אותי וכל שכבה שמסירה מהמסיכות מקרבת אותי לאמת ומאפשרת לי לחבר בין מילים ומנגינות שיחד מצליחות לגעת. למדתי להבחין בין שיר מעולה לשיר פחות טוב ולזהות בעצמי את המילים שצריך למחוק או לפחות לשנות. וקצת פחות מחפשת את השלמות. לומדת לאבד שליטה ולשקוע אל תוך היצירה עד שהיא נוגעת בי ומרגשת. עד שאני בוכה. "

 אלו אמנים היוו עבורך השראה במשך השנים?

"אריק איינשטיין היה אליל הילדות שלי ושמעתי אותו בלי סוף. לו ריד תמיד הצליח לגעת בי עם הגיטרות המנסרות והשירים הכואבים, משהו שלא שמעתי עד אז. מוריסי עם הקול המדהים שלו והמילים הממכרות. כוכב הבדידות שעזר לי להרגיש חלק ממשהו ולדעת שהעצב מגיע מכל מיני מקומות. יש עוד הרבה שהצליחו לגעת ולהזיז משהו בתוכי אך הרשימה אינסופית…"

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s