בלדה לעוזב מרחביה

יניב מינצר שגדל במרחביה, הוציא את אלבומו הראשון "בהילוך איתי", בהוצאה עצמית בשנת 2008 במהלך לימודי מוסיקה בברקלי קולג' בבוסטון. מאוחר יותר גם התגלגל ללימודי תנועה ומאז שובו לישראל החל יניב לכתוב מוזיקה למחול וללמד ריקוד. על האלבום החדש "הר" (שכבר נכתב עליו כאן בעבר), עבד כשנה, באופן עצמאי, עם גדי רונן כיועץ אומנותי. כאורח במדור הפעם הוא מספר מדוע אין סיכוי שיחזור לקיבוץ בו נולד ואיך ההר הפך למקור השראה המשפיע ביותר על יצירתו.

עד איזה גיל נשארת במרחביה ומה הוביל לעזיבה?

נשארתי במרחביה עד גיל 22 ובעצם העזיבה קרתה במקביל לכך שנכנסתי לשירות קבע בצבא שנמשך שנה. לאחר מכן כבר לא חזרתי כיוון שלא ראיתי את עצמי מתפתח בקיבוץ במוסיקה. כמה שנים לפני כן הקיבוץ הפסיק לתמוך בלימודים אקדמאיים לצעירי הקיבוץ וידעתי שכאשר ארצה ללמוד בחוץ, אצטרך להסתדר לבד. צבא הקבע שילם משכורת יפה ובתכל'ס לא ראיתי סיבה להעביר אותה לקיבוץ. אפשר לומר שסיבת העזיבה הייתה כלכלית אבל יותר בעומק חשתי שהקיבוץ לא תומך בי ובשאר הצעירים ואין טעם להישאר. כאדם בוגר אני לא סוחב את העלבון הזה ומבין שהקיבוץ היה שקוע בקשיים אבל כאיש צעיר זה בהחלט פגע.

משהו שלא תוכל לשכוח מהילדות בקיבוץ?

מינצר יש המון דברים שזכורים מהילדות. זיכרון אהוב במיוחד הוא ללכת עם חבר לרפת איפה שמאחסנים את הכותנה שמשמשת למזון לפרות. מבנה עצום ופתוח מצד אחד שעליו היינו מטפסים וקופצים על הכותנה שעות ארוכות. אני יכול בקלות היום 30 שנה אחרי להעלות בקלות את ריח הכותנה ותחושת הזיעה על הבגד מתערבבת בכותנה.

מה היית מעתיק מהקיבוץ למקום מגורך הנוכחי?

היום אני גר בנטף, אך ממרחביה הייתי מביא את מרחבי השדות הפתוחים והתחושה שכל הגדולים מכירים ואוהבים אותך. את השעות הארוכות עם המשפחה ואת בריכת השחייה שפתוחה כל הלילה!

עד כמה העובדה שגדלת בקיבוץ השפיעה על היצירה המוזיקלית אם בכלל?

היצירה שלי, כמוני, קשורה בילדות ובתחושת המרחבים הפתוחים של העמק כמובן. אבל אני לא כותב על הילדות או על הקיבוץ האמת. אלו לא זכרונות שיש לי צורך להביא לעשייה המוסיקלית.

 ספר על האלבום השני "הר"?

"הר" הוא הדבר המוסיקלי היפה ביותר שעשיתי אם מותר להודות על האמת. השירים נכתבו ממש כשהגעתי לנטף. אפשר לומר שהמעבר לנטף, פתח תקופה חדשה של יצירה שמאד מושפעת מהמגורים במרחב של הרי ירושלים. הקצב והשקט, הנוף הפתוח והגובה, האנשים וכמובן אהבה. שמונה שירים שהשתדלתי שיישמעו באלבום הכי דומה לאופן בו נכתבו. קרוב, פשוט ונקי ממניפולציות הפקתיות. כל שיר באלבום קיבל גוון אחר בזכות כלי נגינה או שניים שמצטרפים אלי ולגיטרה הקלאסית – יש שם צ'לו וחליל נאי ערבי, פסנתר, קונטרבס ועוד. ליווה אותי אמנותית גדי רונן מהחצר האחורית ומשתתפים בו מוסיקאים מופלאים, כמו גדי עצמו, איתי פרל ואחרים. אני מרגיש שלם מאד עם היצירה הזו. מקור ההשראה הגדול לכתיבה היה ההר. באמת חשתי תוך כדי התהליך את הנוכחות הגדולה והאיטית הזו של ההר. את השבילים ופעימת ההליכה בהם. גם האהבה שלי הייתה השפעה גדולה מאד. האלבום הזה הוא עבורה.

איך הניסיון שלך בתחומי אמנות אחרים משתלב עם המוזיקה?

אני גם רוקד כבר יותר מעשור ומלמד ריקוד. עולם התנועה מעשיר את הנגינה בצורה מיוחדת מאד. תחושת התנועה בזמן הנגינה נעשית נוכחת. ההקשבה לגוף בזמן השירה וגם ההשראה שיש בלדמיין את התנועה שקורית בעקבות המוסיקה הזו. שני התחומים כל כך קרובים על אף שמוסיקאים רבים מנותקים מגופם והם מפסידים. מוזמנים להתעדכן בפייסבוק לגבי הופעות קרובות שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s