חלומות דה פז

Goldie, האלבום השני של גל דה פז הופק ע"י אריאל קשת, והוקלט באופן עצמאי לחלוטין, כולל 12 רצועות מקוריות באנגלית. את המילים והלחנים, הם כתבו יחד, אך האלבום יצא בשקט יחסי ובכל זאת זוכה לסקרנות גדולה והערכה ממביני דבר. בשנה החולפת אף נבחרה גל לאשת השנה האלטרנטיבית בסיכומי השנה של מגזין nrg. לקראת הופעה באלווה בר (נהר הירדן) ברביעי הקרוב, גל מספרת על השינוי שעברה מאז האלבום הראשון, על הקשר עם יהודה עדר ומה הכי טוב להיות עצמאית בשטח.

הגלגול הקודם ב-2009 כשיצא האלבום הראשון היה הרבה יותר רך ועכשיו הכיוון המוזיקלי אחר לגמרי- מה קרה מאז?

באלבום הראשון הייתי, מן הסתם, צעירה יותר. עדיין חיפשתי את עצמי – תמיד שרתי ג׳ניס וזפלין אבל גם תמיד מאוד אהבתי לשיר קאנטרי והייתי איפשהו בין הרוך של הקאנטרי לפלדה של הרוק. אז עדיין חיפשתי את הקול שלי, גם בכתיבה וגם בשירה. גם התקופה שלי ברימון מאוד השפיעה עלי, כי הכניסו לי לראש את הרעיון הזה שאם אעשה את המוסיקה שלי בעברית זה יגיע ליותר אנשים. התחלתי לכתוב יותר בעברית וניסיתי להביא את הרוק והקאנטרי בעברית שתמיד הרגישה לי שפה קשה יותר לשיר בה כי כל מילה באמת חקוקה. באנגלית הכל מתגלגל יותר בקלות ואז לאט לאט חזרתי לכתוב באנגלית וחזרתי להקשיב לעצמי עד שמצאתי את הזהות המוסיקלית שלי. זה היה מסע מדהים והוא עדיין ממשיך שזה כיף גדול- אין לדעת איך ארגיש או אכתוב בעוד כמה שנים. הכל יכול להשתנות, למרות שרוק תמיד בוורידים. 

 איך ההרכב שלך התגבש ועד כמה החברים מעורבים ביצירת השירים?

הלהקה שאיתי על הבמה עברה הרבה גלגולים, אבל עכשיו זה באמת מרגיש סוף סוף כמו משפחה. זה קצת מורכב- מוטי לייבל (הגיטריסט) איתי בלהקה מגיל 18 ממש מאז שהתחלתי להתערבב בתעשייה עם חומרים שלי. אריאל קשת (הקלידן והמפיק המוסיקלי) איתי גם כבר 9 שנים, עברנו דרך רצינית יחד והוא הפיק את שני האלבומים. אור כחלון (המתופף) ורז בליצבלאו (הבסיסט) הצטרפו לפני שנה ומאז הצלחנו באמת להיכנס לעבודה ולרצף של הופעות שלא היה עד עכשיו. אני כותבת את הטקסטים והלחנים לרוב השירים, אך את חלקם כתבתי והלחנתי יחד עם אריאל. את העיבודים לאלבום הבא אנחנו עושים ביחד בזמן החזרות, זורקים רעיונות ומנסים דברים בשביל שזה באמת ירגיש של כולנו.

gal de pa s shapira

למה החלטת להוציא את האלבום "מתחת לרדאר" יחסית? 

את האלבום הראשון הוצאתי עם חצוצרות ומלא רעש, בהפצה של התו השמיני ולא הצלחתי להגיע לחצי מהאנשים שהגעתי אליהם כשזה נעשה באופן עצמאי. מהניסיון שלי זה מכמה סיבות- הראשונה היא שכל חברת תקליטים שלוקחת אליה אומן להפצה בלבד תמיד תשים אותו בעדיפות שנייה לאומני הבית שלה, אבל בגלל שאתה בטוח שחברת התקליטים דוחפת את האלבום שלך אתה לא דוחף אותו בטירוף בעצמך. דבר שני, עם כל הכבוד לתקשורת, היא באמת מאוד מאוד חשובה זה ידוע, אבל הקהל הוא הדבר האמיתי. באלבום הראשון הייתי עסוקה ביחצ יותר ממה שהייתי עסוקה בעבודת שטח, מה שגם גרם להכל להיתקע. למדתי מהטעויות שלי והחלטתי לעשות את זה בצורה עצמאית ולדחוף הכל לבד. להסתמך כמעט אך ורק על הקהל, והאינטרנט, ששם גם הדברים מופעלים המון על ידי הקהל וזה עבד. בסופו של דבר, אף אחד לא יגיע עם תשוקה לדחוף את המוסיקה שלי כמוני. בשנה האחרונה הצטרפה למשפחה שלנו מעין בר יואל המדהימה (MBY) בתור מנהלת ואנחנו עושות את כל הדברים האלה יחד, אבל חשוב לדבר על זה, שאמנים היום עושים הכל לבד. קובעים הופעות, נוהגים להופעות, מנגנים בהופעות, מיחצנים את ההופעות, כותבים את המוסיקה שמנוגנת בהופעות, עורכים את הוידאו שצולם בהופעות וכו'. היום אמנים לגמרי בונים את עצמם לבד. אלא אם כן הם עושים מוסיקת פופ ואז זה סיפור אחר לגמרי… 

 ג'ניס ג'ופלין הישראלית…מקבלת?

 זה מורכב. מצד אחד, אם היו אומרים לי בגיל 16 כשאהיה גדולה יקראו לי בארץ ג׳ניס ג׳ופלין הישראלית זה היה מאוד מרגש אותי כי זו מחמאה מדהימה. ג׳ניס ג׳ופלין שינתה לי את כל התפיסה על מוסיקה ושירה נשית ובכלל. אבל, אני לא ג׳ניס ג׳ופלין. אני גל דה פז ואני לא רוצה שיצפו ממני להשמע כמוה או לעשות מוסיקה כמוה. אז כמה שזו מחמאה מדהימה, קטונתי. ג׳ניס יש רק אחת. 

 איך נוצר הקשר עם יהודה עדר ואיזו השפעה הייתה לו על החומרים שלך?

יהודה היה מורה שלי ברימון והיה בינינו אחלה קליק. האמת שאת החומרים שהקלטתי כתבתי אחרי שעזבתי את רימון וההשפעה הכי גדולה שלי במוסיקה הם האלבומים ששמעתי ואני שומעת לאורך השנים. את הנוכחות הבימתית שלי הייתי זוקפת יותר לטובת איתן איצקוביץ׳ שגם היה מורה שלי ברימון והוא הראשון שלימד אותי לעזוב את הסטנד של המיקרופון ולהיות משוחררת על הבמה. אבל השיעורים הכי טובים בנוכחות בימתית, כמו כל דבר כמעט קורים בשטח' על הבמה. בכל הופעה אתה לומד משהו על עצמך. בין אם זה מלראות צילום של ההופעה או לראות את עצמך בעיניים של הקהל. האמת שגם מאז שהצטרפתי ל-Lucile Crew משהו השתנה אצלי בכל התפיסה של במה ושירה וכתיבה. זה פתח אצלי עוד מקום שלא ידעתי שקיים. 

אלו מקורות השראה נוספים השפיעו עלייך במשך השנים?

אני צריכה שתהיה לי רשימה מוכנה בקופי פייסט על כל פעם שאני מקבלת את השאלה הזאת. בילי הולידיי, אלה פיצג׳רלד, ג׳ו קוקר, לד זפלין, ריי צ׳ארלס, איימי ויינהאוס, קווין, כריס קורנל, דייב גרוהל, פינק פלויד, לורטה לין, ג׳ים מוריסון, ג׳וני קאש, בלק קיז, ארקטיק מאנקיז, אירוסמית׳, ארית׳ה פרנקלין, קוקו טיילור, אטה ג׳יימס, הביטלס, The Who, אני יכולה להמשיך שעות… בטוח שכחתי מלא 

איפה את צפויה להופיע בקרוב?

בשלישי הקרוב (22.12), נגיע לגרינפאב בנירעם, למחרת (23.12) נצפין לאלווה בר, נהר הירדן, ב-30.12 נסגור את 2015 בבר גיורא. ת״א וב-20.1 בצוללת הצהובה, ירושלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s