על שפת החידקל

גיא טנא

כאשר הוציא דודו טסה את אלבומו הראשון משירי סבו דאוד אל כווייתי ב- 2011 המאזין הישראלי לא היה מוכן עדיין להברקה התרבותית הזו וקיבל אותה בחיבוק גדול אך ללא הבנה של המהלך המשמעותי שעשה טסה. כעת, כאשר דודו טסה מוציא אלבום נוסף משירי הכווייתים, המאזין הישראלי כבר מוכן להברקה התרבותית הזו, שתצטרף לשטף הולך וגואה של אלבומי אומנים ישראלים ששרים בשלל שפות ומושפעים ממקומות שונים בעולם, ואולי כתוצאה מכך, מוכן מדי.

האלבום השני של טסה במתכונת הזו אינו נופל באיכותו מן הראשון אך אלמנט ההפתעה, החידוש, ההברקה כבר נחלש משמעותית ומכאן שאלבום הזהב/הפלטינה שיקבל לא ימלטו אותו מן הצל שיטיל עליו האלבום הראשון שנרשם כבר כעת כאבן פינה ברוק הישראלי ולו בגלל ראשוניותו. דודו טסה ניחן בעיני באחד הקולות הגבריים המובחרים בדור האחרון במוסיקה הישראלית- כאשר הוא שר את "עלא שראטי דג'לה מור" (לך על שפת החידקל אהובי) ומכניס את המאזין לאווירת נווה המדבר על גדות הנהר האגדי החוצה את המדבריות בעיראק, האימפקט מיידי ומרשים והשילוב בין הנגינה בת עשרות השנים עם השירה והקולות בהפקה העדכנית נשמע כמעט מלכותי.

ב"סאיב יא גלבי סאיב" (מתורגם ל "לבי נשבר לרסיסים") טסה מוכיח בפעם המי-יודע-כמה עד כמה הוא מסוגל לטפל בכל טקסט דרמטי ולהישמע חזק ואותנטי ללא גלישה לקיטש או רגשנות יתר בשיר עוצמתי ומחלחל לעצמות. ההקלטות של האחים אל כווייתי ותזמורתם נשמעות אורגניות לחלוטין על אף האמת הבולטת והמוצהרת כל כך המשלבת מודרנה וקלאסיקה. 2

את "אח'דהו מני וראח" (הוא התפתה לה ממני והלך) עם ריף כהן וקולו של דאוד אל כווייתי, טסה מביא לשיאים חדשים. מבחינתי מדובר בשיר המוצלח בין רבים כאלו באלבום- הטקסט המדמם על בגידה וכאב מקבל מריף כהן את השירה הדקה והמעט פתיינית ומטסה עוצמה גדולה שמודגשת ליד הקול מן העבר של אל כוויתי. שילוב קרן היער של עידית מינצר הוא הברקה הפקתית שמגיע עליה דבר מחמאה.

אחת לאחר השנייה שרות מירה עווד את "גלבכ סח'ר ג'למוד" (לבך אבן צור) ונינט טייב את "ד'וב ותפטר" (הא לך לבי). עווד שרה את שיר האהבה הטוטאלי הזה ונשמעת שייכת. נינט, למרות, ואולי גם בגלל ההפקה העדכנית נשמעת מעט לא קשורה,לא שייכת, מעין אורחת בכל הקונסטלציה שאירגנו טסה ושותפן להפקה ולסאונד ניר מימון. "הזמיר מבגדד", הזמר העירקי שמתגורר באוסטרליה, איסמעיל פאדל, מבצע כאורח את "גלבי ח'לס" (קצה נפשי) במיומנות רבה שאין לי הכלים לנתח לעומק. אומר רק שבאוזניי, דודו טסה הוא זמר בעל יכולות גבוהות יותר בכל הקשור להבעה רגשית ועוצמה. באוזניי.

"עלא שראטי" הוא אלבום מרשים ומעניין מאד. הוא מהווה אוצר תרבותי בדומה לאלבומו של יהודה פוליקר עם אביו ואמו, לאלבומם של יאיר דלאל ולינקה ליכטנברג ששילבו מזרח ומערב בשירי ערש וכן הלאה. דודו טסה הוא מוסיקאי כה מוצלח שגם שחזור, או המשך של פרויקט ,עולה יפה וטענות אין , אולם אני מייחל לאלבום הבא של טסה,לאחר שישלים את המחווה למורשתו התרבותית ויוריד כאן פצצה, סקאד אם תרצו, שהרוק הישראלי לא יהיה אותו דבר אחריו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s