בלדה לעוזב נחשון

נדב לב נולד וגדל בקיבוץ נחשון ולפני כעשור עבר לניו יורק כדי לבסס את הקריירה המצליחה שלו כגיטריסט קלאסי ומלחין מוכשר המשתף פעולה עם אמנים מהשורה הראשונה. בראיון לזמן הירוק, הוא מספר על הגעגועים לנחשון, על האלבום החדש ועל זיכרונותיו השנויים במחלוקת מהלינה המשותפת.

קיבוץ נחשון, הוא מקום שעדייו וימשיך להיות מאוד קרוב ללבו של נדב בעיקר בזכות אווירת היצירה כפי שהוא מתאר: "קודם כל, רוב המשפחה והחברים שלי משם, אבל היופי של הטבע, השותפות והחופש להיות משוחרר במרחבים אלו הדברים שבאמת מעוררים בי געגועים. אני יכול להגיד בהקשר למוזיקה שהתחלתי לנגן בגיל צעיר עוד בימים השיתופיים של הקיבוץ בהם נתנו לי במה לעיתים קרובות. בנחשון תמיד הייתה פתיחות ותמיכה בדברים מיוחדים ואחרים, לא רק הליכה בתלם של המסגרות הרגילות. לי אישית זה אפשר חופש להתפתח בתחומי בזכות אווירה אומנותית מיוחדת בקיבוץ שביטאה המון פתיחות וסקרנות."

אלו קשיים היו בחיי הקיבוץ מבחינתך?

"לכל אחד יש קשיים כאלו ואחרים במקום קטן. אני אישית חי מאז בדיאלוג מורכב לגבי הלינה המשותפת. רק בגיל 11 עברנו להורים ואני דווקא לא מאלה שחושבים שזה היה נורא והיום כמו הרבה מדורי שחושבים כך. מן הסתם זה גם התערבב עם זיכרונות פחות נעימים ובמקרה באלבום החדש שלי, יש יצירה שכתבתי הקשורה לילדות בקיבוץ. מדובר בטקסט הנוגע לעניין של הלילה בלינה המשותפת – נושא שהעסיק אותי ואני חווה אותו עד היום."

מתי התחלת לעסוק במוזיקה?

"בגיל מאוד מוקדם. נמשכתי אליה מאז שאני זוכר את עצמי בזכות אבי ששר במקהלה. כבר כשהייתי בן 6 הוא נסע עם המקהלה לגרמניה ולבקשתי, הביא לי משם מפוחית. בביה"ס היסודי, היה לי קליק עם המורה למוזיקה שדחף אותי ללמוד גיטרה ואז המוזיקה הפכה לדבר הכי חשוב בחיי. בתיכון הקיבוצי למדתי שנה אחת ואז עברתי למגמת ג'אז של תלמה ילין (בית ספר לאמנות) שעשה עבורי שינוי מאוד גדול. לאחר שירות צבאי בתזמורת חיל האוויר, עשיתי תואר ראשון במוזיקה באקדמיה לת"א עם התמחות בקומפוזיציה. בשלב הזה, כבר הבנתי שארצה להגיע לחו"ל כדי להרחיב אופקיי."

20120404-_MG_0847_2

מה הוביל אותך לניו יורק?

"לאחר הלימודים בארץ, קיבלתי מלגה מאוד נדיבה מקרן התרבות אמריקה-ישראל שאפשרה לי ללכת ולהגשים את חלומי. בעקבות התואר השני, המשכתי להשתתף בכל מיני פרויקטים של הקלטות ולהופיע, כך שהתפתחה לי קריירה של מוזיקאי כאן. לא תכננתי מראש להישאר ואני גם לא בטוח שאהיה שם לתמיד. אני רואה את זה כתקופה חולפת ובהחלט מאוד קשור לארץ מכל הבחינות."

בעשר השנים שהוא בניו יורק, הספיק נדב לגרוף פרסים רבים הקשורים לנגינת מוזיקה הקלאסית, להופיע המון ברחבי ארה"ב ואירופה ולשתף פעולה עם אמנים המובילים בתחומם. למרות כל אלו, הוא לא פוסל חזרה לחיי הקיבוץ: "בהשקפותיי החברתיות, נשארתי יותר סוציאליסט מהרבה קיבוצניקים אבל הדרך האומנותית לא בהכרח משתלבת באורח החיים הקיבוצי. אני לא פוסל שום דבר ובהחלט מקווה מתישהו לחזור לארץ. בנחשון יש אווירה מאוד נעימה אבל החיים לוקחים לכל מיני מקומות כך שבאמת קשה לדעת מראש. למזלי נחשון קרוב לת"א וגם לירושלים, כך שזה סביר אבל כאמור לא ברור אם זה יסתדר בעתיד."

במה אתה עסוק בימים אלו?

"מוזיקה קלאסית עכשווית מאוד מעניינת אותי, חשוב לי לעבוד עם צעירים ולטפח רפרטואר חדש לגיטרה חשמלית וקלאסית גם יחד. אני עומד להוציא אלבום שיצא בתחילת אוקטובר דרך חברה אמריקאית אבל הוא יהיה זמין גם בישראל. האלבום כולל יצירות שלי ושל מלחינים ישראליים נוספים

ומורכב מהרבה שיתופי פעולה עם מוזיקאים נוספים ביניהם רביעיית מיתרים. סביב צאת האלבום יהיו גם הופעות בארץ ובקיץ הבא, אנגן לראשונה עם התזמורת הסימפונית ירושלים בקונצ'רטו שנכתב עבורי ע"י אייל אדלר. בקיצור- מדובר בתקופה מאוד פורה מבחינתי."

(פורסם במקור בעיתון הזמן הירוק) 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s