הזריקו לו שפיות

אסי אשד, זמר ויוצר בן 30 מקיבוץ עמיר, מוציא  בקרוב את אלבומו השלישי לאחר אלבום בכורה בעברית ואלבום שני באנגלית שכתב אסי לאחר שחווה חוויות קשות ואשפוזים פסיכיאטרים בעקבות שימוש בסמים. רוב האלבום נכתב תוך כדי התקפים פסיכוטיים ומכאן נגזר שמו  "Shot Me Through With Sanity". האלבום החדש שיצא בהמשך השנה הוא אוטוביוגרפי, ומספר את סיפורו של אדם תלוש מהמציאות ובעל דמיונות שווא. במופע חדש שלו לאחר שש שנים בהן אינו השתמש בסמים, אסי משתף את הקהל בסיפור חייו, משלב משיריו בעברית ובאנגלית ומייצר חוויה מרגשת ונוגעת לכל מי שמאזין.

במהלך השנים, הספיק לנדוד בין ישובים עד שהחיים החזירו אותו לעמיר כפי שהוא מתאר: "נולדתי בכפר גלים, דרומית לחיפה והורי נשארו שם עד כשהגעתי לגיל 6. אח"כ עברנו ליסוד המעלה למשך שנתיים, משם חזרנו למושב מגדים במישור החוף, ובגיל 10 הורי חזרו לקיבוץ עמיר בו נולד אבי, אורי אשד ז"ל. ראוי לציין שגם אמי היא בת קיבוץ שמיר ואחרי שהסתובבתי במדינות כמו ארה"ב ואיסלנד, ב-2009 חזרתי לקיבוץ עד היום."

אילו דברים אתה בעיקר זוכר מילדותך בקיבוץ?

"הרבה דברים לא אוכל לשכוח מחיי הילדות והנערות אך הדבר המשמעותי ביותר היו ההופעות בחגים. בקיבוץ נתנו לי את הבמה הראשונה בחיי, בגיל 10 ומאז בכל חג עד גיל 16 הופעתי בקיבוץ. הייתה לי מורה מצוינת לפיתוח קול בשם אירנה דובנצקי שאצלה למדתי כשמונה שנים. כיום אני חי בעמיר, קיבוץ שהופרט ונקרא עכשיו ישוב קהילתי, עם בנייה ענפה לקליטת תושבים חדשים. אני מנותק מהעשייה התרבותית כיום, מהסיבה הפשוטה שתמיד מעדיף לשיר אך ורק את שיריי המקוריים ולא קאברים או שירי חגים. לצערי היום כבר לא נותנים לי במה וכל אחד רוצה להישאר בתנאי המסגרת שלו לאירוע. לצד הדברים היפים, תמיד היו האנשים הקטנים שחיים בקיבוץ וסוגדים וניזונים משמועות, חטטנות ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם." אדם חדש -עטיפת אלבום 001

מתי התחלת לעסוק במוזיקה?

"בגיל 7 התחלתי לנגן על אורגן ואחרי שלוש שנים התחלתי ללמוד גם פיתוח קול ופסנתר עד גיל 18 לסירוגין. רק אז, בגיל 18 התחלתי לשבת שעות ולהיכנס לעומק התחום באופן רציף, למרות שהלחנתי כבר בגיל 14. בזמנו הייתי חבר גם בלהקת הנוער "מציצים מהאצבע" שייצגה את הגליל העליון ברחבי הארץ ואפילו קצת בחו"ל עם מחרוזות ביטלס, קאברים עבריים ומעט שירים מקוריים. פחות התחברתי לזה אבל זו הייתה חוויה מעניינת בזכות הניסיון שצברתי. את המוזיקה המקורית התחלתי ממש ליצור בזמן השירות הלאומי שעשיתי בבית הספר 'עינות ירדן', שכלל חונכות ופרויקטים חינוכיים כאלו ואחרים. האלבום הראשון הוקלט למעשה ב-2005 ויצא שנתיים אחר כך."

באותה תקופה כבר צרכת סמים – מה הוביל לכך?

"בגיל 18 ברגע שסיימתי את הלימודים הלכתי לעבוד במפעל שנמצא כאן בקיבוץ, הכרתי חבר מקרית שמונה ובאחד הימים ראיתי אותו מגלגל סיגריה בתקופה שבה זה בכלל לא היה נפוץ. הוא שאל אותי אם עישנתי פעם ג'וינט, עניתי שכן והוא חלק איתי אבל למעשה זו הייתה ההתנסות הראשונה. משם זה התגלגל והתדרדר עם חשיש וגראס עד שביומולדת 19 קיבלתי במתנה שני כדורי אקסטזי. אחרי שלקחתי אותם, הלכתי למסיבה וזו הייתה חוויה קשה – הזיות ותחושות שלא הכרתי עד אז אבל אהבתי את זה. כל מה שהשפיע לי על על המוח והרגש, אהבתי כי נהניתי לשחק ולהתנסות בדברים חדשים כילד צעיר שמתחיל את החיים. מאז עשיתי עוד הרבה שטויות ואינספור התנסויות כולל קוקאין במסיבת פורים של הקיבוץ."

בשלב מסוים, אסי הבין שההתמכרות שלו הגיעה לממדים חריגים, אך זה לא הפריע לו להמשיך כאילו כלום, כאילו הכל בשליטה: "בקיבוץ התחילו להגיד עלי שאני נרקומן ומסומם, אבל זה לא הפריע לי אז כי בכל מקום קטן, שתמיד יש אנשים שיגידו עליך דברים לא נחמדים לאוזן. אמרתי לעצמי שאם אני כבר ארבע שנים ככה ולא קרה לי כלום כמשתמש כבד, אז אין סיבה להפסיק, למרות שידעתי שאני לא בשיא כושר השיפוט בכל תחומי החיים. במקביל, עבדנו על הקלטות האלבום הראשון ומישהי שכולם מכירים היום כחברת כנסת לקחה חלק פעיל בפרויקט. יפעת שאשא ביטון שהייתה בזמנו מנחה שלי בשנת שירות, ביקשה לשמוע שיר שלי וכשהתחלתי לשיר היא התחילה לבכות. היא עזרה לי למצוא אולפן והקלטנו שלושה שירים שאני כתבתי בעזרתו של אלון גולדשטיין מידיעות אחרונות והיא מבצעת. הייתה לזה הצלחה חביבה וכמה השמעות ברדיו, אז הרבה לפני הפוליטיקה יפעת שאשא ביטון הייתה גם זמרת לכמה רגעים."

מתי הגיע השלב שבו נזקקת לאשפוז?

"לאחר שיצא האלבום הראשון, עברתי לת"א ושם הגיע אלי גראס שרוסס בחומרים אחרים. השתמשתי בזה לאורך תקופה עד שהושפעתי במרכז הרפואי לבריאות הנפש, מזרע בעכו ושם התחיל הסיפור האמיתי. הייתי במחלקת מיון מעל חודש והזריקו לי אינסוף תרופות כי חשבתי שאני המשיח והחלטתי לרדוף אחרי הזמרת נטלי אימברוליה בכל הארץ. בפעם אחרת, נסעתי לירושלים כדי לחכות ללהקת רד הוט צ'ילי פפרס מתחת לאחד הגשרים כשהם הגיעו לארץ. היו לי הזיות פסיכוטיות קשות במהלכן האמנתי שאני שולט במחשבות של אנשים ואני הלחנתי את כל השירים בעולם. תמיד היה לי שגעון גדלות אבל בתקופה ההיא זה היה חריג בהחלט. שם קיבלתי את הסטירה ולמרות החוויה מטלטלת אמרתי לעצמי תמיד שכשאצא, אשתמש שוב אבל קבעתי לעצמי חוק שנשמע אז די מופרך – אם אאושפז שוב, לא אגע שוב בסמים. כשהשתחררתי, טסתי לארה"ב, התמקמתי בסיאטל שם הופעתי קצת בפאבים, התחלתי לכתוב באנגלית, אבל חזרתי להשתמש בסמים. כשחזרתי חטפתי התקפי מאניה ובזבזתי בחודש וחצי אלפי דולרים שהרווחתי בארה"ב. אחרי האשפוז השני, עמדתי באותה התחייבות ישנה והתחלתי גמילה עם עצמי ללא עזרה של שום מוסד. הפסקתי בבת אחת ולא נגעתי שנים למרות שהייתי בדיכאון בבית ההורים כשהגיעה הדיפרסיה של המאניה. רציתי להתאבד והייתה תקופה רעה מאוד שנגמרה כשהכרתי מישהי וחזרתי ליצור מוזיקה." 2

האם אתה מרגיש שהמוזיקה הצילה אותך ואיך?

"תחילה חשבתי שהסמים משפרים את היצירה שלי ושם פותחים לי מחסומים. אולי צדקתי ואולי לא, אבל שני האלבומים הראשונים שלי נכתבו בהשפעות סמים, והיו עליהם תגובות מאד טובות, כך שקשה לומר. מה שכן אפשר לומר בהקשר הזה, הוא שבימים אלו אני עובד על האלבום השלישי שלי שנקרא The Story Of My Brain & I:. אני לא חושב שהמוזיקה הצילה אותי אבל תמיד היא הייתה קיימת בי. בגיל שנתיים כבר ביקשתי קסטה של ירדנה ארזי ליום ההולדת. בתחושות האישיות שלי, בזמן החזרה ליצירה שמפקסת אותי, הרגשתי שזה פשוט ממלא אותי ומחזיר לחיים הרגילים. אם יש לי יום קשה, בסוף הערב אחרי יצירה של שיר אני מבסוט והולך לישון שמח וטוב לב."

האם החיים בקיבוץ מהווים השראה לכתיבה בחלק משיריך?

"לקיבוץ אין שום השראה לכתיבה שלי, אבל מהשקט שבגליל אני מקבל המון השראה להלחין את שיריי. אף שיר אינו עוסק בחיי בקיבוץ אלא בנושאים אישיים יותר ולכן רוב חבריי קוראים לי המוזיקאי המלנכולי, כי רוב שיריי הם לא שירים אופטימים במיוחד. אני די בטוח שהמחלה שהמניה- דיפרסיה בתוספת החיים הסגורים בקיבוץ לא ממש תרמו לי במהלך השנים."

ובכל זאת במקביל לגמילה, אסי חזר לגור בעמיר, המקום שבו כנראה לעולם לא ירגיש ממש בנוח: "מכורח הנסיבות ומצבי לאחר האשפוזים, חזרתי לגור בבית קרוב לאמי שחיה כאן. כבנאדם תלוש ולא יציב, לא יכולתי לתפקד במקום אחר אז היה לי הכי נוח ליד המשפחה. לא שרע לי פה אבל אני מאחל לעצמי למצוא בית במקום אחר בית, כי אין פה הרבה אנשים שאני יכול לקיים איתם דו-שיח ורבים מחבריי כבר לא גרים פה."

במה שונה האלבום השלישי שאתה מקליט בימים אלו מהשניים הקודמים?

"האלבום החדש הוא אלבום קונספט. כל 12 השירים מתוכו עוסקים במערכת יחסים ביני לבין המוח שלי והוא שונה מאד משני האלבומים הראשונים. הייתי מגדיר אותו אלבום יותר אלטרנטיבי ופחות רוק, על אף שתמצאו שם גם שירי רוק בועטים. הטקסטים מתארים את הדילמות שחוויתי והשיר הראשון, Master of my life  יצא ממש בקרוב. כנראה שאנשים מאושרים לא יאהבו את האלבום שיצא בתחילת 2016 ואני לא מצפה לבאז גדול בארץ, אלא מכוון יותר לחו"ל, בעיקר מארה"ב. כל שיריי בכל האלבומים הם אוטוביוגרפים ואין שירים דמיוניים. מדובר בחוויות שחוויתי במרוצת השנים ומי שמקשיב לשיריי, מכיר אותי לא פחות טוב מחברי הקרובים ביותר."

מה מעסיק אותך בימים אלו?

"בימים אלו מעסיקה אותי בעיקר כמו תמיד, המוזיקה שלי והרצון להתקדם ולהתפתח לכיוונים חדשים שטרם חוויתי. יצאתי במופע חדש שלי לבד עם הפסנתר איתו מקווה להגיע לכל הארץ ובחורף אני יוצא לסיבוב הופעות בסקנדינביה. ביינתים חזרתי גם לנגן עם הלהקה שלי ובמקביל הקלטנו שיר חדש בעברית – "הכל טעות" שלא יופיע באלבום."

אם תיתקל בקרוב בתיכוניסט שמעשן ג'וינט על הדשא בקיבוץ, איך תגיב?

"כל אחד יעשה מה שטוב לו בחיים. אני למדתי על עצמי כדי מה טוב לי ומה לא. הזיכרון שלי שואף היום לאפס ולכן אני מופיע תמיד עם עמוד תווים בהופעות וזו רק דוגמא אחת לנזקים שחוויתי. אם מדובר בנער שאני לא מכיר, לא בטוח שבכלל אפנה אליו, אבל אם אתקל במישהו שהיה לי קשר איתו, אדבר איתו בפתיחות ואספר מה שהיה לי, כדי שיבין לאן זה עלול להוביל אבל לא אטיף לו: 'אל תעשה את זה'."

"לא בחרתי להיות מוזיקאי

הכל נכתב מלמעלה

לא נולדתי להיות זמר

הכל יוצא לי טבעי

ואולי בעצם לא תקשיבו לי לעולם." כך כתב אסי אשד מקיבוץ עמיר לאלבומו הראשון וכעת, אחרי שהוא נקי הגיע הזמן שתתחילו להקשיב ליצירה שלו יותר מתמיד.

(פורסם במקור בעיתון "הזמן הירוק) 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s