מחזירים את הרעש

(פורסם במקור בעיתון הזמן הירוק)

גיא בויילנד בן 21 מקיבוץ גינוסר היה לוחם הנדסה קרבית שנהרג במבצע "צוק איתן", וגם מוזיקאי נדיר בסצנת המטאל הישראלית. "לנגן איתו היתה חוויה מדהימה", מספרים חבריו לבמה, "הוא היה בנאדם מוכשר שהלך לקרבי ובכך נקטעה הקריירה המוזיקלית שלו".

לצד שירותו בצה"ל, בויילנד גם היה חבר בלהקת המטאל "Silent Sin", שהוציאה לפני מספר שנים אלבום מוערך בתחומה, ובנוסף להיותו גיטריסט עסק בסאונד ולמעשה – הקדיש את כל חייו למוזיקה מקצוות שונים – מהמטאל הכי כבד ועד לפופ הכי קיטשי שמשמיעים היום במסיבות. לקראת יום השנה למותו, משפחתו וחבריו החליטו להנציח את זכרו בפסטיבל רוק ענק לחופה של הכנרת שם גדל. לטובת מימון הפרויקט, הם עוסקים בימים אלו בגיוס תרומות כיוון שמדובר בהפקה הכרוכה במשאבים רבים.

גיא עלה לארץ עם הוריו בגיל צעיר וגדל בעמק הירדן כפי שמספרת אמו אדוה: "כשעלינו לארץ מניו זילנד, גיא היה כמעט בן 6 והגענו בהתחלה לחוקוק. אני חושבת שתוך שבועיים שלושה אחרי שהוא נכנס לגן, גיא כבר דיבר עברית שוטף והוא הערים על כולנו כי חשבנו שהוא יודע קרוא וכתוב, אבל בכיתה ג' הסתבר שזה לא ממש כך. לאחר כחמש שנים, עברנו לגינוסר ואת כל החינוך הוא קיבל כאן למעשה. בגיל 8 אם אני לא טועה הוא כבר ביקש גיטרה ליום ההולדת ואז התחילה קריירת הנגינה שלו. הוא לימד את עצמו לנגן דרך האינטרנט ונכנס לאיזשהו הרכב. בחינוך הבלתי פורמאלי כאן של המועצה, יש קבוצה שנקראת 'יוצרוק' שקשורה לנוער העובד והיא כוללת 50 ילדים מט' עד י"ב שיוצרים מוזיקה. זו תוכנית מאוד יפה ובכיתה ח'  אמר למדריך שלשם הוא רוצה להגיע ודי מהר הוא אכן הגיע למקום שבו יצר מוזיקה יחד עם חבריו." 149500_1713895248642_5021647_n[1]

הוא אהב את הנעורים בקיבוץ או שרצה לחזור לניו זילנד?

"אנחנו באיזשהו שלב החלטנו לחזור מטעמי תעסוקה, אבל קים אחותו של גיא אמרה -'זה בסדר אתם יכולים ללכת ואנחנו נישאר.' החלטנו לוותר על החזרה כי גיא התברג לתוך החיים הקיבוציים בלי בעיה – הוא אהב את החיים בישראל וכמובן רצה להישאר, כל עוד נישאר ביחד. אף על פי שזה לא קיבוץ של פעם, יש משהו מיוחד במערכת החינוך כאן. לגיא יש עשרה חבר'ה שהיו איתו עוד מהגן והם עדיין כל הזמן ביחד, אלו לא דברים שאתה רואה בהרבה מקומות."

מתי המוזיקה הפכה לחלק העיקרי בחייו?

"ביוצרוק זה ממש תפס במה. בבית הוא היה ילד מאוד שקט וביישן לעומת הבמה שעליה הוא היה ממש כמו חיה רעה. יום אחד שאלתי אותו איך זה שהוא משתנה בצורה כזו קיצונית, אז הוא אמר לי 'אמא, במה זה משהו אחר לגמרי'. הוא מאוד אהב את השואו ומצד שני נהנה ממש מההתעסקות מאחורי הקלעים עם הסאונד. גיא וחבריו הופיעו מדי שנה בערב קורנפיין שהיה מוקדש לשני בני קיבוץ האון שנהרגו – אחד בתאונה והשני בשירות הצבאי. בערב 'קורנפיין' האחרון שבו הופיע, הלהקה של גיא שנקראה Silent Sin , עלתה אחרונה כדי לשמור על הקהל וראיתי איך מאחורי הבמה, הוא קשוב בכל רגע לצרכים של מי שניגן והשתתף באירוע. הייתה לו אינטראקציה מדהימה עם אנשים וזה בלט מאוד בכל תחום והיה מאוד מיוחד בעיניי."

"קשה להצביע על המקור ממנו שאב את ההשראה למוזיקה" מספר גלן אביו של גיא: "אני לא ממש בטוח. כלומר היינו מקשיבים יחד למוזיקה, בעיקר רוק כמו לד זפלין, דיפ פרפל ודומיהן, אבל יום אחד הוא פשוט לקח את הגיטרה וזה מה שפשוט שאב אותו. הוא וחבריו הקרובים מחוקוק ניגנו יחד וכשגיא לקח את המושכות זה פשוט התגלגל משם לכל עולמו.”

למרות התשוקה הגדולה, השירות הצבאי עצר כמעט לחלוטין את העיסוק במוזיקה כפי גלן מספר: "היו כמה ניסיונות של החברים, אבל הם כשלו כי לא יצא להם להיות יחד בבית ובשלב מסוים, זה פשוט נחתך. לא הייתה מוזיקה. אני חושבת ששלושה חודשים לפני צוק איתן הם התחילו שוב קצת לנגן בבסיס אבל זה לא ממש היה ברמה שאליה הגיע לפני הגיוס."

עד כמה השירות היה חשוב לו?

אדוה: "הוא לא היה מורעל אבל השירות היה לו חשוב מאוד כמו כל החבר'ה שלו שהלכו לקרבי. הוא הודיע לי מראש שביום הגיוס, כנראה שיגיע לכלא כי הוא רוצה רק הנדסה קרבית. כמובן שהוא אכן הגיע לשם בלי להיכנס לכלא, אבל מאוד חששתי מהשירות שלו כי הוא מאוד ג'ינג'י באופיו, עצבני לפעמים. כשהוא האמין במשהו, הוא הלך עם זה עד הסוף אבל כשלא רצה, התעקש ואי אפשר היה להזיז אותו ועובדה שקיבל מה שרצה. בערב הראשון, הוא הגיע לדרום כשהתקשר להתלונן, אמרתי לו שהוא צודק בהכל אבל שיזכור שזה לא לכל החיים, אלא רק לשלוש שנים שיסתיימו בקרוב. למחרת הוא התקשר שמח וטוב לבב ומאז הלך לו מצוין לאורך כל השירות." 1917429_105670299446823_8311041_n

מה היה בשיחה האחרונה ביניכם?

"אחרי שסגר שלושה שבועות, גיא יצא לאפטר של ארבע שעות ובאותו יום החזרתי אותו לבסיס. בלילה, הם כבר ירדו לעזה. כשהם חיכו בחוץ הסתמסנו מדי יום ולמרות שבאותו שבוע הייתי מאושפזת בבית חולים, לא סיפרנו לו. בשישי בבוקר הוא שלח מסרון שאין לו כבר סוללה ולא יוכל להתקשר, אז על הכניסה שלהם פנימה שמעתי דווקא מהרדיו. האמת היא שהוא בכלל לא היה אמור להשתתף ממש בלחימה כי היה הנהג של המ"פ, אבל גיא לא היה מוכן לשבת בצד ולחכות אלא החליט שיהיה כמו כולם. אחרי ארבעה ימים הם יצאו ל-12 שעות רענון, אז הוא התקשר והייתה לנו שיחה ממש מיוחדת. זה כבר היה בשלב שבו התארגנו מהקיבוץ לשלוח חבילות וזה מאוד ריגש אותו כי בתחילת המבצע הוא היה היחיד מגינוסר שנכנס לעזה. הוא דיבר על ההתרגשות הגדולה אצל החיילים בזכות כל החבילות שמגיעות מרחבי הארץ, על האדרנלין שעולה ויורד מיום ליום. הוא הבטיח שיספר לנו הכל כשיחזור והייתה תחושה שהוא רוצה לגמור עם זה אחת ולתמיד. דווקא בלילה הזה ישנתי לראשונה כמו שצריך."

איך מתמודדים עם האובדן שמונה חודשים לאחר האירוע?

"אני חושבת שפשוט צריך ללמוד לנשום אחרת. החיים הם אחרים, בייחוד יש איזשהו בור כזה שמלא בהמון יגון. אני יכולה לדבר עליו הרבה אבל כשאני חושבת על מה שאני מרגישה, זה הרבה יותר קשה כי שום דבר לא יכול לרגש. הכל בסדר אבל שום דבר לא בסדר. צריך ללכת לעבודה, לשים מעין מסיכה ולהמשיך כרגיל אבל רק בבית, אני יכולה להיות מה שאני מרגישה. התמיכה של הקהילה בגינוסר הייתה כל כך מטורפת כך שלא מצאנו בכלל את המילים כדי להביע תודה. אני חושבת שאם היינו במקום אחר, עירוני זה היה אחרת, אבל פה פשוט הייתה מעטפת רגישות שנמשכת עד היום וזה לא מובן מאליו בכלל. אף על פי שאנחנו לא חברי קיבוץ, אלא תושבים, מתייחסים אלינו כחברים לכל דבר וזה מאוד מיוחד בעיניי."

איך נולד הרעיון לקיום הפסטיבל ביום השנה?

"הרעיון הראשוני והמרכזי שעומד מאחורי הערב, הוא הקמה של חדר מוזיקה כדי שלילדים יהיה איפה לנגן וליצור מוזיקה. מתוך זה, קבוצה של ארבעה חברים התייעצה איתנו, החלה להתארגן ולגבש את הרעיון לקונצרט הנצחה. בהתחלה הכוונה הייתה שהמופע יוצג בחדר מוזיקה לילדי הקיבוץ וכך נוכל 'להחזיר' לקהילת גינוסר. החברים לקחו את זה לכיוון הפסטיבל הגדול וכרגע הכוונה היא לגייס מספיק כסף כדי שנוכל להפיק אירוע כזה. המלון תרם את החוף הצמוד, יש חברה שכבר תרמה את ההגברה ולהקת הג'ירפות הם סוג של משפחה אז הפנייה אליהם הייתה מאוד טבעית, אבל עדיין מדובר בהפקה מאוד יקרה. כרגע מה שהיה חשוב הוא הכנת סרטון שבו נשתמש לטובת גיוס המשאבים. פתחנו חשבון בנק שאליו ניתן להעביר תרומות ואתמול קיבלנו את התרומה הראשונה. בעיני רוחי, אני מדמיינת קהל של 3000 איש שיהנו מהפנינג וחוויה מוזיקלית מיוחדת על הכנרת."

ארז רוסו, בן דודו של גיא שרתם את להקתו המצליחה ג'ירפות להופעה בפסטיבל, נזכר בפעם האחרונה שפגש אותו: "האמת היא שלא היינו מאוד קרובים כי היה בינינו פער גילאים גדול. הקשר למעשה התהווה בשנים האחרונות במפגשים בקיבוץ עם המשפחה. באחד מסופי השבוע לפני שהתחיל 'צוק איתן' פגשתי אותו בבר של הקיבוץ ושיחקנו במעין משחק שיכורים שנקרא 'בירפונג' ויצר ערב מאוד כיפי. לא ידעתי בכלל שהוא ירד לעזה, אבל כמה שבועות אחר כך, התקשרו לבשר לי שהוא נהרג.”

יצא לכם לנגן ביחד?

"האמת שלא וזה חלק מתחושת ההחמצה שלי איתו כי שנינו היינו גיטריסטים ובאופן טבעי, אחרי שחרורו מהצבא אני בטוח שדרכנו היו מצטלבות מוזיקלית. היינו דומים בדברים מסוימים, אבל גיא לקח קדימה את כל אווירת הרוק שכוללת הרבה רעש, חופש, יציאה מסוימת מהכלים והרבה בירות. חלק מהתרבות הזו הוא הכיר מאביו שנולד בניו זילנד ולכן היו חברים ממש טובים.”

מה אתה חושב על הדרך שבה בחרה המשפחה לציין את יום השנה?

"כל מה שאני עושה מאז בהקשר הזה והחיבור לסיפור תמיד מלווה בפספוס, כי הכרתי אותו הרבה יותר טוב דווקא אחרי וזה חורה לי. מעבר למופע עצמו של הג'ירפות, החלטתי להיות ממארגני האירוע כי זו באמת הדרך המושלמת שבה צריך להנציח את הרוח של גיא. אני לומד בזמן האחרון שהוא אהב מאוד גם סגנונות מוזיקליים אחרים לא רק מטאל ורוק כבד. לכן, באירוע כמובן שנזמין את כל החברים לנגינה להופיע, אבל על הבמה לא יהיה רק מטאל. בגדול, המטרה היא לעשות אירוע שמח שייגע בכמה שיותר אנשים בכל הגילאים, לא אירוע נישתי.”

זו פעם ראשונה שג'ירפות תופיע באירוע הנצחה כמדומני, איך שאר החברים הגיבו לבקשה?

"האמת היא שאני לא בטוח אם כבר הופענו באירוע דומה. בכל אופן, יש פה מסר ודרך, והפנטזיה שלי היא שאנחנו מניחים אבן יסוד לפסטיבל שאולי יהפוך למסורת שנתית. הרבה פעמים כשמשהו יצירתי ומתפתח נולד מתוך אבל והנצחה, הוא עשוי על הדרך לתרום למטרות קהילתיות טובות, להביא תרבות למקומות שבהם היא חסרה. זה ברור שכל חברי התייצבו בלי דופי לעניין וכל להקה גדולה אחרת תרצה לדעת מי כבר התגייס לטובת האירוע. כרגע זה אנחנו ומרסדס בנד ובקרוב נגייס עוד אמנים. אני מאמין שהרצון יהפוך למשהו יותר גדול מאירוע הנצחה לפסטיבל שיאחד הרבה אנשים וזה מה שהמשפחה הייתה רוצה, אחרת הם היו מסתפקים במשהו צנוע וקטן ואינטימי. כל המטרה היא שיוולד משהו מתוך הצער והכאב   וחוץ מההנצחה של גיא, תונצח גם הרוח וזה מה שמחזיק אותי בכל הפרויקט.”

שלשום, חבריו של גיא שמנגנים כיום בהרכב Voice abuse, שיחררו שיר חדש שנקרא steps.

אלו פרטי החשבון למעוניינים לתרום ככל יכולתם לטובת הפקת הפסטיבל לזכרו של גיא בויילנד ז"ל: שם החשבון: אדוה בויילנד ושירי פז קרן לגיא בויילנד

בנק הפועלים 12

סניף  723

מספר חשבון: 478033

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s