בשעת קציר בצאת חמה

"הוא כותב פנומנלי, מלחין נהדר, וגם זמר טוב. אם הייתי צריך לבחור את האמן החדש הכי איכותי במוסיקה הישראלית הייתי בוחר בו״. כך תיאר אביהו מדינה שנבחר לאחד ממדליקי המשואות השנה, את יוני יעיש שגדל במושב נחלה במועצה האזורית יואב כבן שלישי למשפחה בת שבע נפשות. למרות הפרגון האדיר ממדינה והתגובות המעולות שהגיעו מהמבקרים וממוזיקאים נוספים, יוני בוחר להישאר כמעט מאחורי הקלעים, הרחק מתעשיית המוזיקה ולהתמקד בתחום החינוך שמביא לו סיפוק רב.

במהלך השירות הצבאי בגולני הוא נפצע ושם החל לכתוב מוזיקה. "גדלתי במושב של יוצאי יהדות תימן, אנשי אדמה ומוזיקה התנגנה סביבי כל הזמן.” הוא מספר: "מאז ומתמיד, אני כותב את השקפותיי, תחושות, צעקות, שמחות ואהבות ביומן שמלווה אותי. אפשר לומר שהיו לי ארבע פריצות דיסק במהלך השירות ולאחר הניתוח, עברתי שיקום שנמשך כמה שנים, מציאות שגרמה לי להתנהל אחרת. זה שלב שבו אתה מתכנן את הטיול אחרי הצבא כמו כולם ומוצא עצמך במסלול אחר שלא אתה יזמת אלא המציאות. באותה נקודת זמן, המוזיקה הוציאה אותי מהשבר עם המילים שהתחלתי לכתוב. מאז ומתמיד ניגנתי פסנתר, עוד, קצת גיטרות אבל כאן הייתה נקודת מפנה כשהתחלתי להלחין את היומן שלי. זו מעולם לא הייתה פסגת שאיפותיי או חלומותיי אז לא תיכננתי כלום. אמרתי לעצמי- נלך לאולפן נתחיל לשחק, נקליט ונראה מה יצא מזה, אבל המציאות שינתה גם את הרצונות והדרך שלי. מצאתי את עצמי מתעסק במוזיקה עוד ועוד כי אנשים התעניינו ומיד לאחר שיחרור השירים למדיה, התחלתי לקבל טלפונים מחברות התקליטים.”

0V4A9966

צילום: עופר חג'יוב

"רכשתי תעודת מקצוע ומצד שני פנו אלי בעניין המוזיקה וזה הפר את האיזון" הוא מספר על הבלבול בין העולמות: "שאלתי את עצמי לאן ללכת – ימינה או שמאלה? כמו בכל דבר בחיים כשאני מרגיש שאני מובל ולא מוביל מהמקום החיובי של הדבר, מצאתי את עצמי מוותר על ההנדסה ופניתי ללימוד מוזיקה בבית ספר ברנקו וייס תחת המנהל חילי דרופר שהוא מאוד יקר ללבי. חילי שהוא גדול מהחיים, הטמיע בי את האהבה לחינוך ונסחפתי לתוך זה. אמי הטמיעה בי אהבה למילה הכתובה, אבי למוזיקה ולמנגינה וחילי לחינוך. הבנתי שאני מתחבר לזה ואז התפתחתי משם לחינוך מוזיקלי עם נוער בסיכון שמתמודד עם הרבה בלבולים בסיטואציות לא שגרתיות. זה עיקר העשייה שלי היום ובנוסף יש כמה בתי ספר שבהם אני מלמד כמורה למתמטיקה מעצם הכשרתי וכמורה למוזיקה בכפרי נוער עד הלילה. את ההפוגות בין לבין אני מקדיש לשני ילדיי המדהימים.”

ממי שאבת השראה לסגנון שלך?

"גדלתי במושב של תימנים, אז אפשר לשער מה נוגן בחצרות ולמעשה אני הייתי הנגן בחבורה. דוד שלי ניגן עם זהר ארגוב, אז אני מאוד אוהב אותו לצד אמנים וכותבים כמו אבנר גדסי, שושנה דמארי, משה וילנסקי וסשה ארגוב. ביצירה שלי, המקור המזרחי משתלב עם המנגינה הרוסית וניתן להבחין בזה בייחוד בשיר החדש "קציר". קיים שילוב בין הסלסול לבין הרוסיות והטקסטים לאהבת הארץ, אבל אני משתדל לא למרוח את זה ולהיות מדויק. אני קורא גם טקסטים של רחל, אלתרמן, עגנון, תהילים ושיר השירים – אלו ההשראות והמקום הטבעי שלי.”

האם העובדה שגדלת במושב השפיעה על היצירה המוזיקלית?

"ודאי. כשאתה קם כל בוקר ויש רועה צאן שמנגן על החליל כשברקע אופק בלי בטון רק שדות, זה משפיע מאוד. באופן מאוד ציורי, צליל החליל שמתנגן עם הכבשים זו המציאות שגדלתי לתוכה וזה מה שאני – המדבר, המרחבים שעיצבו את המוזיקה שלי.”

כשמקשיבים לשיריו של יוני יעיש, קל להבחין שהם לא חלק מהפופ הים-תיכוני שהשתלט על הז'אנר בעשור האחרון. למרות זאת, אין לו שום כוונה להיסחף לשיח השלילי שנוצר בשנים האחרונות סביב הנושא: "אני לא בא לצבוע שום מוזיקה בהגדרה כזו או אחרת. יש מקום גם לשטות, לקלילות והעניין הוא מינון נכון ואם יש אמת בדברים. אבי אוחיון למשל שכתב את השיר "דרך השלום", הוא במקרה חבר והוא מבריק. מה שעומד מאחורי ההברקה הזו, היא העובדה שכל כולו היה בטקסט. במקביל, הוא יכול לכתוב שיר בצבעים של מורכבויות מילוליות ועדיין הוא יהיה שם. אני במקום שלי כי זה מה שבחרתי והלוואי שהייתי גם בצד האחר ואז היה לי קל יותר לשלם את המשכנתא. יש מקום להכל אבל זה תלוי במינון, בזיקוק ובאמת של הדברים כמו שהשיר 'בלבלי אותו' הצליח. בגדול, כל מי שהצליח בא עם האמת הרגעית שלו ואני לא צופה בריאליטי אבל יודע שיש מקום גם לזה, אבל כנראה שההתכווננות לשם היא לא מידתית.”

כבר יצא לך לשמוע השוואות בינך לבין עמיר בניון?

"בהחלט. בוא נאמר ככה, אני יודע מאיפה זה נובע וטוב שמשווים אותי לעמיר. אני מקבל באהבה ומתחבר לעשייה שלו ולמרות שהרבה אנשים מתעצבנים ממנו, אפשר להגיד שהוא עשה המון דברים חשובים במוזיקה הישראלית. אני ועמיר באים מאותה גישה, אבל צורת ההגשה לאו דווקא דומה. מי שבא מהעולם שלי, עושה את ההבחנה, אבל למאזינים מבחוץ קשה לעשות את ההבחנה כמו שמתקשים להבחין בין זהבה בן לשרית חדד.”

IMG_2593איך התגבש הפרויקט החדש שלך שנקרא 'אחד על אחד'?

כמו בכל דבר בתחומי החיים שלי אני עובד בספירלה רגשית – בכל תחום אני מגיע מהר למקומות של מיצוי, שעמום ודריכה במקום. מה שחשוב יותר, הוא שלמדתי על עצמי איך להגיע ממקומות המיצוי לתשובות שמניעות את האנרגיה לדבר הבא. באחד הימים, ישבתי עם ידידי נדב ביטון והוא שאל אותי 'לאן פניי מועדות בעניין המוזיקה?' השבתי שאני מרגיש קצת שיעמום ולא חווה התרגשות בכניסה לאולפן, שהובלתי פנימה ולא בטוח שארצה להיות בתוך ההצלחה. סיפרתי לו על היומן שאני כותב כבר שנים כספר על ההתבוננות ואז הוא הציע 'בוא נצרוב את זה מוזיקלית'. בעיניי אלו שירים במרכאות כי מדובר בטקסטים שנכתבו מהמקום הסיפורי וזה פשוט קסם להלחין אותם. החומרים פחות מכוונים החוצה ויותר לפנימיות שלי, לא חשבתי איך זה ייתפס בקרב הקהל. אני עובד על הפרויקט בשביל עצמי כי זה ממלא אותי, אני מרגיש שאני שר את עצמי לאורך תקופה ארוכה-מאז צעירותי ועד היום.”

לפני כשנה קיבל יוני את הבשורה כי מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאומנות מעניקה לו מלגה למימוש אלבום סולו. דווקא כשהוסרו המחסומים הלוגיסטיים והתקציביים להפקת היצירה שלו, הבין יוני, שמאס בעשייה המוזיקלית וכך כתב בדף הפייסבוק שלו: "…העשייה עצמה צבועה בצבעים עזים של רגש מלאכותי, דבר שמבחינתי הוא פרדוקסאלי לאופן בו אני מתחבר למוסיקה. כל יום אני משתדל לפנות לי זמן לנגן, ליצור,לירוק עצמי על דפים לבנים, שכן אם לא אעשה כך, ודאי ואשתגע. כך אני מתמלא כל פעם מחדש, וכך אני מתמודד עם החיים, ובעיקר עם עצמי – מוטב ולא אחטא לחלקת האלוקים הקטנה הזאת, ואצמיד לה רצונות הדורשים ממנה להיות "אני" אבל אחר. עיקר דבריי באו להעביר את הרעיון, כי מעכשיו, אשתדל לטפח את בסיס האהבה שלי ליצירה ולמוסיקה, ואתרכז פחות – מבעבר – בכל הקשור ל"עשייה המוסיקלית שלי". אין בכוונתי לממש את המענק שקיבלתי, אך חשוב ביותר כי אדע לומר תודה אמיתית וכנה למפעל הפיס ולוועדה שראתה בי כראוי לקבלת המענק. תודה על האמון,ותודה אף על שפקחתם את עיניי להבחין באמת שלי.”

למרות שמוזיקאים רבים היו מתחלפים איתו ברגע אחד, הוא דבק בדרכו: "יחסי ציבור הם לא חלק מהשקפת עולמי ואני פשוט לא מסוגל לבוא ולצעוק – 'תראו אותי'. כשאתה פונה למקום ממוסד כמו חברת תקליטים, הרצונות משתנים בתוך התהליך ואני מעדיף לשמור על המקום שבו אני עושה מה שנראה לי נכון. היצירה קיימת ותמידית ברמה האישית, אבל כל מה שהוצאתי עד היום, עשיתי באהבה גדולה ולא מתוך התחייבות. אני לא מצפה לעבוד באומנות שלי ולכן כנראה שאבחר לא לקבל את המלגה.”

מה לגבי הבמה – יש כוונה גם להופיע עם החומרים החדשים?

זה גם ברצונות שלי ואני מקבל הצעות, אבל לא מצליח למצוא לזה זמן פנוי שהוא כמובן משאב קריטי בעניין הזה. לא יודע איך אבל ברור לי שיזה יקרה בהמשך כך שאאלץ לקבל את ההחלטה בקרוב. מה שמרגש באמת הוא לעמוד מול קהל ולממש את היצירה שצפויה לצאת כאלבום שלם בהמשך השנה. אני לא ממהר כי כאמור, לא מאמין שהאומנות היא נושא הדגל של כל העשייה המוזיקלית בארץ – יש הרבה כוחות מאחורי הקלעים ואני לא משחק בכללים האלו.”

הראיון פורסם במקור בעיתון "קו למושב"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s