אין לאן לברוח

גיא טנא

אלבומו השני של אורי מרק מציג בפנינו שילוב מרתק של אינטלקט חריף וגישה דעתנית וחדה לטקסט יחד עם מוסיקליות שמאחדת בתוכה רגש רב ועושר צלילי מובהק. "האם הכמיהה לרצייה היא רצון/ מרצין וכבר חומד לצון" ("כשאבוא")

כבר מן השורה הראשונה של האלבום זה ברור: אורי מרק לא מתכוון להתחנף לאף אחד ולא מתעתד לעשות את החיים קלים למאזיניו – יש כאן אזכורים לאבן גבירול ב"הדאגה במליצה הדופה" ולביאליק  ב"זכיתי את האור להפקיר" ונדמה שהעבר והמסגרת התרבותית של החברה הישראלית, כאן ובשירים אחרים באלבום משמעותיים מאד ליצירה של מארק. העבודה עם גיל לואיס כמפיק מוסיקלי מקנה לשיר הפתיחה, כמו לאלבום כולו סאונד אגרסיבי, קריר, כמרחף בליל קדם סערה במטרופולין אי שם.

"אין לאן לברוח, את מנוסה/

מלח הארץ- טעם תבוסה" ("אין לאן לברוח")

תחושה של גל חדש בריטי של שנות השמונים נקבל בשיר הנושא של האלבום. לא מדובר רק בסאונד המוקפד של גיל לואיס עם המקלדות הסינתטיות והתיפוף הסוטר אלא גם, ואולי בעיקר, בחוסר התקווה לשינוי, ב"עכשוויזם" נוסח קארפה דיאם נטול חדווה. מרק הוא מבצע שמצליח להביע, יודע את אשר על לבו ולא מחפף בפינות, שיר מרשים. pic

"עכשיו תלך לראות סיגלית לנדאו בפומפידו/

לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, לא" ("סיגלית לנדאו")

כבר נאמר כאן, במילים כאלו או אחרות, שלא מדובר כאן באלבום לקהל הרחב. השיר הנושא את שמה של הצלמת הישראלית הידועה מהווה עם זאת, אמירה צינית לגבי פן מסוים בתרבות ובקבוצות התרבותיות אליהן כנראה משתייך מרק שתוקף כאן, עם הרבה חן יש לציין, מידה מסוימת של התנשאות וניתוק. מרק אינו בטוח שאמירתו כאן בשיר תעשה איזשהו שינוי ואולי הדרך שלו להנכיח את המסר הוא בעיבוד רוקנרולי מחוספס וטקסט אטרקטיבי שכתוב לכאורה ללא מורכבות יתר. אם יש פוטנציאל להיטי באלבום, זהו השיר.

"אם אין לך כסף/

אז אין לך גם בית/

ואם אין לך בית/

אז יש בך עוד קסם" ("המצאת הגלגל" )

יש למרק עניין בהגות, באמירת דברי טעם ובהגיגים לגבי החיים. זה ניכר גם ב"המצאת הגלגל" בו משחק מרק במצלולים ובלוגיקה כדי להמשיך ולמסור את הגישה שלו לטוענת לחוסר פשר.  אולם נדמה שהפעם משאיר מרק מקום לתקווה ולפיוס: הויולה של מאיה לי רומן שנכנסת לרגעים בחלק השני של השיר סותרת או מאזנת את המקלדות המונוטוניות עם צליל הלואו-פיי והתחושה המתוכנתת של החלק הראשון ב"המצאת הגלגל" ומעניקה ריכוך וניחומים.

"טרמפיאדה שכוחת אל, חצור הגלילית/

קפצה אסוציאציה מילית- שני מוהלים ותינוק" ("דוברת")

לא הופתעתי לשמוע את השיר הסיפורי של אורי מרק ב"דוברת" – היה ברור לי שהנטייה המילולית של מרק חייבת הייתה לקבל כר נרחב יותר לביטוי באלבום ואכן מגיע "דוברת" המשלב יסוד של מעשייה או סיפור עם, אזכור אלתרמני יחד עם קור וניכור שבבסיסם אכזבה מרה. פחות התחברתי למרק בשירים דמויי הבלדות באלבום, לטעמי הקצביות מחמיאה לקולו ולאופן ההגשה שלו ונדמה שגם ככותב טקסטים המסגרות המצומצמות והמדודות יותר מתאימות לו יותר. מה שמוביל אותי לדבר הבא:

"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה/

פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים" ("הנה מוטלות גופותינו")

אכזבה מרה, אין דרך אחרת עבורי לכתוב זאת. לאורך השמיעה הראשונה של האלבום ציפיתי, ייחלתי וקיוויתי שאורי מרק יביא בביצוע שלו לאבן הדרך הזו בתרבות הישראלית מאת חיים גורי פרשנות מרטיטה, מרעידה, עוצמתית- כמו שעתה "פוליאנה פרנק" עם "הרעות" של אותו משורר בתחילת האלף. אבל עמוס בן דוד הגיע לעבד ולהפיק מוסיקלית והביא עמו אובר-אופטימיות, צליל נקי ופולקי שלמרק אין את הדרך לסתור ולממש את הזוועה שמתחילה בכותרת השיר ומי ידע היכן מסתיימת…

למרות זאת, האלבום של אורי מרק הוא אלבום מרשים ביותר. המאזין מקבל כאן מנה גדושה של ידע, של קצב, של התייחסות רצינית של אמן שמצליח לרוב להפגיש את ההנאה עם המסר ואפילו להנפיק שניים שלושה מועמדים לפלייליסט כזה או אחר. מומלץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s