לב המתכת של יולנטה

גיא טנא

כמעט שנתיים חלפו מאז אלבום הבכורה של היוצרת הבאר שבעית יולנטה, אלבום מצוין ובשל שהדגיש כמה פוטנציאל טמון בשיתוף הפעולה של יולנטה עם איש "מריונטה סול" אמיר גרומן בעמדת המפיק המוסיקלי והמעבד.

"לב המתכת" השני, אינו מתמסר בקלות. הוא סוחף בהדרגה את המאזין למחוזות פנימיים לא פשוטים והרבה מהקצביות והכוח של האלבום הראשון מומרים ביותר התבוננות ותהייה, זיכרון וחלום.

השיר הפותח "שמיים כחולים" מביא אתו קצב, כוח וסינטי סליזי משהו והתופים של עידו קרוב מחזירים אותנו לאזור סוף שנות השמונים, מחוזות שמתכתבים היטב עם הצליל של "מריונטה סול" (כמו ב"עצנופל" בהמשך אך ביתר הצלחה לטעמי) ועם התחושה האובדת של הזמן בו עוסק השיר: "מכונית דוהרת כבר לא בשבילך/ ואני מסתובבת כמו מת מהלך". יולנטה-יחץ

שיר הנושא "לב המתכת" מציג את הנטייה של יולנטה לעסוק ולבחון מוסיקלית וטקסטואלית, בניגוד ובפער בין חום לקור, ומה אם לא מתכת קרה ומלובנת מתאים לתאר את קפאון הלב ובעירתו? : "ימים ארוכים היינו אחד/ חושלנו באש התמיד/ עכשיו את הולכת/ ולב המתכת שלי/ יתקרר ויחליד".

"תעתועים" מחזיר את יולנטה למחוזות ילדות זרים ומסתוריים: "היערות סבוכים/ האדמה שחורה" היא מתארת ומוסיפה "ברבורית לבנה/ כל ערב מופיעה" ויחד עם הפסנתר המטפטף שלה נוצרת תחושה חלומית אך מדאיגה, רכה אך זורעת מתח. האם הזיכרונות הם רק בגדר תעתועים? האם כמו בשירו המפורסם של אורי צבי גרינברג "שיר אמי והנחל" בו הוא חוזר לפנטזיה שהוא עצמו יצר לגבי ילדותה של אמו כך גם כאן מדובר יותר בחזיון שווא מאשר בזיכרון? ליולנטה הפתרונים, ולנו הזכות לתהות להנאתנו...

טקסט נפלא נמצא ב"לא עוד" בו מצטרף גרומן להלחנה: "לא עוד אתחנן לפירור אהבה/ שיפול מידך הקמוצה, המאובנת/ לא עוד אתגלגל כמו כלבלב בקרקס/ למשמע שריקתך הלא מתכוונת" שרה / אומרת יולנטה וצליל החליל הדק של גרומן מרחף מעל הצלילים הרכים והפשוטים, מתעלה ושואף למציאות אחרת שאינה כרוכה בסבל, שנאה ורחמים עצמיים. יש משהו קלאסי במוסיקליות ב"לא עוד", משהו מסגנונו של סשה ארגוב דבק באוזני בזמן ההאזנה לשיר, אולי דמיון ל"עוד מחכה לאחד", אולי דבר מה אחר.

לא אתכחש, התחברתי יותר לאלבום הבכורה של יולנטה, הוא הפתיע אותי יותר, מטבע הדברים, הימם יותר, אפילו הרהבתי לעמוד על כך שיעמוד במרכז תכנית הצהריים בגל"צ בה דיברתי אודותיו. הפעם, יש כאן משהו אחר, פחות מתקשר, יותר מופנם, אבל העוצמה, הכשרון והיופי של השילוב בין מפיק שמגיע מתחום הרוק ליוצרת מבצעת שהולכת פנימה ולא מפחדת מכלום. הכל כאן, ומהווה תרומה נוספת לחשיבות ההולכת ומתעצמת של היוצרים הבאר שבעיים לרוק הישראלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s