אל תיגעו להם בערק

גיא טנא

האוסף החדש של להקת "שממל", מציג עשרה שירים מתקופות שונות בהן בולט המשקל הסגולי של התכתבות עם סוגיות כלכליות וחברתיות דרך מוסיקה עליזה לרוב ושופעת נשפנים במעין "ביג בנד" ישראלי מקומי.

אצל "שממל", למרות מה שנדמה, אין אף פעם פסקנות מוחלטת: ב"שיר אהבה חברתי" הנינוח והמלטף שר הסולן וכותב רוב החומרים דרור ויידמן: "היסטוריה קורית לי/ מתחת לאף/ ואני רק רוצה / לקרות בה איתך", בהקשר למחאת האוהלים בתחילת העשור. האמירה החברתית קיימת ועזה עם טקסט שמדבר על מהפכות, על עבדים, על היסטוריה – אבל הישראלי של שממל מסתכל קודם כל על עצמו, על הפרט בתוך הכלל ומכאן סוד קסמו. unnamed

גם ב"אורח חיים ישבני", משלבת "שממל", אולי במחווה לבוב דילן ולשלום חנוך בטקסט שאומר "אתה הולך לבית הספר הם רוצים שאתה תשב/ אתה נפגש איתם לבירה/ הם רוצים שאתה תשב" וכן הלאה, אמירה מלאת הומור עם עיבוד חינני ומקפיץ, משל היו "הבילויים" על ספידים…

הבינלאומיות של "שממל" היא סימן היכר נוסף, אם ב"איסטנבול" המקפיץ עם הארומה הבלקנית בו אומר ויידמן לעצמו "אם כבר לקחנו את הבקלאווה בוא/ ניקח את השפם/ ואיסטנבול זה כאן" אבל גם "האנשים צוחקים הפחד בעיניים" ושומר על נימה צינית שתשמור תמיד על חוסר בהירות של אחוז, של פרומיל של אחוז, עד כמה מדובר במסר אמיתי ועד כמה ההומור והעוקצנות וה"הפוך על הפוך" משחק כאן תפקיד.

גם ב"צרות של גויים" הג'אזי, שולחת "שממל" חצים של ביקורת עצמית : "איזה כיף צרות של גויים/ שיסבלו קצת פה אנחנו נהנים" שר ויידמן כאשר הנשפנים מעיין מילוא, גל דהן וברק הנר מספקים אווירה קרקסית שמטשטשת את המסר האנטי- אנוכי החריף שבולט מבין השורות.

וללהיט הגדול- "אל תגעו לנו בערק" עם מגוון אורחים שביניהם נמצא אבי גרייניק, דרור אהבה רומם, שרון טייכר, עוזי פיינרמן, גורי אלפי, תומר שרון, אלון עדר ואלרן דקל, עלה על נוסחה מנצחת של טקסט מושחז, משובץ סלנג לכל אורכו שכתב ויידמן יחד עם ברק כהן, המשולב עם עיבוד פאנקי מבריק שאיכשהו מצליח להישמע כעיבוד מקומי לחלוטין ולא לבלוט בניכורו למוסיקה המקומית. יופי של שיר, שיישאר כאן שנים רבות.

צילום: רון בורקין

צילום: רון בורקין

להיט שני, פחות מוצלח לטעמי, הוא "ברלין". הטקסט עצמו חד : "בוא נהיה כנים/ סבא סבתא לא באו לפה בשביל הציונות/ הם ברחו כי הם לא רצו למות" ואפילו בוטה : "הם עונדים לי מחדש/ את הטלאי הצהוב כמו אות של/ כבוד" אבל האהבה לישראל קיימת ונוכחת, בין השאר גם במחווה לאריק איינשטיין וסן פרנסיסקו שלו : "תנו לי חתיכת כנרת, אם בכלל/ נשאר". הדרכון לא מצוי אצל ויידמן וברלין תישאר חלום, אולי מגונה, אבל חלום. העיבוד עצמו קליט אולי אבל בהחלט אחד מהמועמדים שלי לעיבוד המעצבן ביותר מתחילת העשור…ואולי גם זה מכוון ע"י ה"שממלים".

לאחר "רבע לבום", מחווה לחנוך לוין ("את ואני והרקטה הבאה"), שקטה, פסטורלית ונוגה, מסתיים אוסף מוצלח ומגובש של להקה שכבר עשתה לה שם ובנתה לה נישה במוסיקה המקומית בין "הבילויים", "אוי דיוויז'ן", "מארש דונדורמה" ואחרים. כדאי להאזין, יש ל"שממל" מה להגיד. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s