אלון עדר ולהקה- סיכום החיים עד עכשיו

גיא טנא

אלבום שלישי לאחד היוצרים המעניינים והכשרוניים ביותר של השנים האחרונות במוסיקה הישראלית. "סיכום החיים עד עכשיו" כנראה ייזכר בעיקר בזכות הבלדה שחצתה גבול אותו התקשה עדר לעבור עד כה, הגבול אל הקהל הרחב. אין זה בזכות איכות משופרת של לחנים או טקסטים כיוון שהאלבום הראשון של עדר היה אלבום בכורה למופת. זה קרה בזכות "קצת אהבה לא תזיק" (שגם מועמד כאן לקליפ השנה), שיר שהצליח בעזרת המינון הנכון של נעימה קליטה, טקסט לא מורכב מדי ולא פשוט מדי ובעיקר אוזניים קשובות במקומות הנכונים להפוך לחלק מהפסקול של הקיץ הישראלי האחרון.

המוסיקליות של אלון עדר היא מהסוג שפורץ בכמויות כמעט מכל שיר, מכל בית ומכל פראזה. הוא אמנם מיתן משהו את הניסיוניות ומורכבות השירה מאלבום הבכורה שלו (את השני, לצערי לא זכיתי לשמוע), אבל האיכות והתחושה שיש כאן מוסיקאי שיודע איך לאתגר את הקהל ובאותה עת גם להסב לו הנאה מתמדת, נותרה בעינה.

ספי ציזלינג, אבנר קלמר, רן דרום, נדב הולנדר ויונתן רוזן משתלבים היטב עם הנטייה של עדר למוסיקה עשירת תזמור ונוסטלגית בכיוון הסבנטיז. החצוצרה של ציזלינג ב"לבנה שלי" וב"העתיד" יחד עם הכינור של קלמר מרכזיים ב- feel של המוסיקה של עדר למרות שהם עיטוריים מהגדרתם כאן. התוצאה- חוויה חלקה , קלילה ואיכותית של האזנה. אלון עדר

עדר מושפע ממגוון גדול של יוצרים אבל מצליח להישמע בכל זאת אומן בעל אמירה סגנונית משלו. בשיר הנושא למשל, "סיכום החיים עד עכשיו", שמעתי משהו מ"גזוז" של סנדרסון, לא מעט בגלל ציזלינג הנשפן והפסנתר העולץ, אך עדר כן מצליח לסקרן בזכות הקו האישי שלו.

עדר אינו ווקאליסט גדול, רחוק מזה. עם זאת, הוא מבצע בעל אופי מגוון ויצירתי ועל כן מצליח לבצע גם שיר קברטי ביקורתי כמו "פרה זה פרה זה פרה" שאת סופו המפתיע לא אסגיר כאן ואת הבלוז העוקצני שאהבתי מאד "אנ'לא מתפלא". עדר מפרגן וכולל באלבום גם שירים וביצועים של חברי הלהקה ביניהם בלט לטובה "מסכה" למלים של רן דרום וספי ציזלינג וללחן של דרום. השיר הזה מביא את עדר והלהקה למקום פחות וינטג'י ויותר ניסיוני ויחד עם הביט הכובש, אין לי ספק שזהו אחד השירים הטובים באלבום.

את האלבום חותם "פזמון חוזר" למלים של נתן זך, לא זה שמבצעת נורית גלרון באלבום הידוע משירי זך, אלא פזמון חביב שמעלה את השאלה מדוע עדר לא בחר להלחין ולבצע שיר מתוך המגוון האינסופי, המילולי והסגנוני של דור המשוררים החדש שמקיף את עולם היצירה התל אביבי אלא שוב לחזור עשרות שנים לאחור . נכון, בשנות השבעים זך היה שוס לא נורמלי בקרב היוצרים הישראלים מהם מושפע עדר, אבל פנייה לשירה ישראלית חדשה הייתה יכולה לשדרג את השיר האחרון באלבום. מדובר בשיר בינוני למדי למרות רעיון סיפורי נחמד בו הדובר משתף את הקורא בהתפכחות מפנטזיה רומנטית, ולתת נפח תרבותי משמעותי יותר לאלבום טוב, יצירתי ומהנה שנדמה, כי יהווה נקודת מפנה בקריירה של אלון עדר, שאני מוכן להתערב שנועל סנדלים… 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s