Flora – everything is here

גיא טנא

פלורה, הלא היא לירון משולם, מגיעה לאחר עבודה עם אסף אבידן לאי.פי Everything is Here שממשיך את האלבום שיצא ב-2010 וזכה לתגובות חמות.

האי.פי. שיוצא בפורמט מיוחד של כרטיס הורדה דיגיטלי לצד השקעה ניכרת בחוברת מילים וארט (של גבריאלה ברוך, ערן הללי ודוד פרל), הוא דוגמא קלאסית להפקה נכונה ומקצועית של מבצעת טובה אך כזו שלא ניחנה בקול יוצא דופן ומשתלבת היטב במארג צלילים, טבעיים ומתוכנתים, כחלק מן החבילה ולא כעיקרה או כולה.

Everything is Here, שיר הנושא שפותח את האי.פי, בהפקתו של בנו הנדלר, משלב תחושת מסתורין, רומנטיקה ואפילו אירוטיקה כאשר הבס של הנדלר והתופים של רן יעקובוביץ' נותנים את הטון לצד האלקטרוניקה מלאת הנפח ופותחים בשיר טוב, אינטימי, אבל לא כזה שלא נשמע בתקופה האחרונה בישראל ובוודאי בעולם. ב "Broken" הקצב גובר והגיוון הווקאלי של פלורה מתחיל להתגלות ולהיחשף – מאינטימיות בשלה בשיר הנושא יש מעבר לתחושה צעירה יותר, חלומית יותר ונאיבית. ייתכן שזו מעורבותו של רע מוכיח בסאונד של השיר הזה אבל יש בו איכות מעט אחרת, פחות צפויה, כזו שיכולה לרחף ו"לתת בראש" בד בבד- אהבתי. photo by david pearl

"Fight", עוד שיר מצוין, כזה שאוגר בתוכו המון עוצמה עצורה, מותיר אותי שוב מבולבל ואפילו מעט מתוסכל. התחושה המרגיזה ששמעתי כבר משהו דומה מלפחות שתי זמרות ישראליות בשנתיים שלוש אחרונות, מפריעה לי ליהנות כמו שאיכות השיר מאפשרת. פלורה היא זמרת טובה בפני עצמה, שלא יהיה בכך שום ספק, אבל נכון למחציתו של האי.פי, גם בפעם התריסר בה אני מאזין לו, החידוש, הרעננות, לא מגיעים.

דברים מתחילים להשתפר מבחינתי, לקראת סיומו של האי.פי. "It's a Lie" בשיתוף עם נועם הלפר בגיטרה ועל המיקס, מביא לראשונה רצועה מהסוג שמזקיף אוזניים ומשלבת אלמנטים עוצמתיים ועדינים, מתוכנתים וטבעיים באופן מרתק שכזה – עד כי אני מרגיש שהמטרה לשמה האזנתי לדיסק מלכתחילה, הושגה. הטקסטים של פלורה הם טקסטים בלתי מתחכמים בעליל- היא רוצה לשמור אותם פשוטים, מובנים, אינטימיים, ברורים לכל. חבל רק שמי שאינו דובר אנגלית לא יוכל למצוא אותם גם בעטיפת האי.פי. וגם בדף הבית של פלורה.

סוף סוף זה קורה, "This is Happening", השיר החותם את האי.פי. הוא האקדח המעשן האמיתי אותו חיפשתי: עם מעורבות של הוד מושונוב, רני דר ודניאלה ספקטור נשמע כאן טראק מעולה, מבחינת הביצוע הווקאלי המיוחד, מבחינת שילוב הסגנונות ומגוון המקצבים, מבחינת הגישה היצירתית לסאונד וכמובן עם בסיס מוצלח של טקסט קליט אבל רדוד ומלודיה שיושבת טוב על האוזן, פלורה משחקת אותה בשיר המוצלח באי.פי ומשאירה ממנו טעם טוב שהיה יכול להמריא לגבהים מרשימים יותר, עם מעט יותר תעוזה. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s