פאנגאה

גיא טנא

כמו אותה יבשת אגדית וקדומה שחיברה את היבשות של היום על שלל תרבויותיה ויציריה, כך מנסים חברי "הקולקטיב" (עידן רבינוביץ', רועי ריק, רועי רבינוביץ',יוסי מזרחי , דניאל שוהם, עמנואל סלונים ונדב לוזיה) ליצור , יש שיאמרו מנקודת מוצא מעורפלת  של אינדי-פופ, פאזל של צלילים של סגנונות מסגנונות שונים של כתיבה והפקה, לעתים אף בתוך שיר, בתוך בית, בתוך שורה. ההפקה של הלהקה יחד עם דניאל אנגליסטר הולכת על גדול, הן טקסטואלית והן מוסיקלית והרף שהיא מציבה לעצמה הוא גבוה, גבוה מאד.

"You will never watch me die

Over the tears I row

(Over the mountains I go" (OTM

שריטות זעירות של תקליט וקולות נשיים עם צליל נוסטלגי פותחים את האלבום המורכב של להקה שהציפיות ממנה גדושות וגבוהות עוד לפני שיש זמן לעכל מה שיש לה להעביר. להעביר מעל ההרים כפי שנרמז משם הקטע הראשון, OTM , מעל הרי בהירות הסגנון, הרי חוסר ההבנה והתקשורת האנושית, היא משימה קשה, סיזיפית, והבחירה בקטע שעוסק בתקשורת ובניתוק, קטע בלתי מסחרי בעליל, לפתיחת האלבום היא הצהרה של עצמאות וקריאת תיגר אל מול הציפיות, יהיו אשר יהיו.

"and now a past time lover

Wrecked and then recovered

(Hovers at the doorway and laughs" (Breakapart 8

דרך ארוכה מאד עברו עידן רבינוביץ' ורועי ריק מהסאונד של "Bedroom folk" ו "The pinpoint Room" וממדים, עומקים וגוונים נוספים התווספו לנטייה האמריקאית הברורה ביצירתם. כלי הנשיפה וכלי ההקשה הטום וייטסיים שפותחים את השיר מתחלפים כבשריטה בגיטרות ומובילות לשיר פופ-רוק שמבוצע באופן מעניין ומושר ברהיטות ע"י רועי ריק. לפחות בשני השירים הראשונים באלבום, נדמה שהקולקטיב רוצים להתנסות, להפתיע, לעניין כמעט בכל מחיר.

"I want a child that never grows

 (And a love that'll never get too old" (Happiest of all Memorial Days

לאחר שהשתתפו באלבומו האחרון של שלומי שבן כלהקה והפיקו (מזרחי ורבינוביץ') את אלבומה האחרון של נינט טייב, המעורבות של הלהקה בעלת האפיל הבינלאומי במנטאליות ובנעשה ביום יום הישראלי מצטיירת כגוברת. נכון, מי שיתאמץ, יוכל להאזין ל Happiest of all Memorial Days גם באוזן בינלאומית, אוניברסלית בלבד אבל אני הקשבתי לו באוזן ישראלית של מי שזוכר היטב את יום המילואים הארור ההוא בו הבנתי שבניי שעדיין לא נולדו אז ,יחזרו למדים, לנשק, ויגיעו לתובנות מרות משלהם. הרצון של הקולקטיב בחיבור גובר על הכל: הם רואים עצמם ככבשה שמנה במיוחד השוכבת על מצעי קטיפה עם זאבים בראי חזון אחרית הימים ורוצים הביתה , למקום ההוא, בו הכל מתיישב, הכל משתלם, הכל שמח, למקום שהשאיפה אליו קיימת אצל כולנו, והסיכוי להגשמתה אפסי.

"We won't sign no papers, we shall leave no trace

 (Of our inner conscience and our higher brain" (Beating Heart Cadavers

ב- " Beating Heart Cadavers" הכאב פחות מקושר, פחות מסומן, יותר מכני, יותר רובוטי- הן בטקסט והן בסאונד. החיבור שלי לשיר פחות רגשי ויותר רציונלי: הטקסט חריף ופוצע והתחושה ככלל בהאזנה היא של חוסר רגישות במתכוון, בעוד הרצון המחאתי והאמירה בוטים במודע.

"I broke the mirror again

Really think it looks much better

Just wanna be your friend

Never been much pf a lover" (Fine)

מהמורבידיות המהולה באופטימיות של Happiest of all Memorial Days  הקולקטיב עובר לביצוע פאנקי מעניין ב Fine: הומור מופיע בפעם הראשונה באלבום והוא עוסק בריקנות, שטחיות, ב"יהיה בסדר" או "בסדריות". חנוך לוין כתב ב"מלכת אמבטיה" שלו ב1970 על "אנשי בסדר", ונדמה שהדמות שמאמינה שהיא נראית טוב יותר כאשר המראה מולה מנותצת, חשה שיש לה מה להסתיר, ממה להתחבא. אהבתי מאד את הקצביות, את החדות, את ההומור, את האמת ואת השירה של עידן רבינוביץ' אליה רועי ריק מצטרף בפזמון.

"Well, at least she keeps all her secrets and weeps

(In a manner so sweet it could never bring you down" (At least

לא כל מאזין יוכל לזהות ולשלב את השיר המתוק-מריר הזה עם שני השירים האגרסיביים למדי שפותחים את האלבום. גם כאן, האקלקטיקה הסגנונית נוכחת מאד כאשר שירה מרחפת של ריק משולבת עם בנג'ו מחד ועם צלילים אלקטרונים פועמים ועדינים ונדמה שהפעם, שיר האהבה התוהה הזה יוצר תמונה מגובשת של טקסט ומוסיקה ביהלום קטן המשובץ במעמקי האלבום, ללא מורכבות שנדמית לעיתים כסיבוך מיותר. אהבתי מאד את ההגשה של ריק, שבניגוד למה שנכתב לפני מספר ימים בביקורת אחרת, היא איכותית ונוגעת ללב.

"I can't spend every night sinking with you

It always ends up more than having just a drink or two

You're an animal you chew flesh and bones

I can't spend every night being with you" ( I can't)

קטע מצויין בו שילוב של הפקה מסוגננת עם אלמנטים של מוסיקה ערבית, סקראצ'ינג, סוריאליזם יחד עם כתיבה מהודקת על יחסים הרסניים וקלאסרופוביים נמצא ב I can't שמצליח לחמוק ממסגרת של קלישאה בדרך לאחד השירים הטובים באלבום.

"Clearing deadweight out of my suitcase

Turn couches to kingdoms of fortified cinnamon pancakes

Put up a new face

(I'll carve my own space" (Pancakes pic2

הבדידות, הילדות שמעולם לא עזבה והשאירה בנו את חותמה והכאב המתמיד של סילוק המטען העודף של רגשות, זיכרונות ומשקעים שאינם נתונים למרותנו, כל אלה באים לידי ביטוי בקטע אינטימי ומרגש, כמעט נטו רגשות.

"Don't lose your temper keep your voice down" (We never)

נחסיון מעניין עושים חברי הלהקה כאשר הם שותלים מסר סמוי ואופטימי הן בחזרה על אמירה (all we ever wanted all we ever needed) שמנוגדת למסר כנוע לכאורה של הורדת ראש, השקטת והדחקת אגרסיות ואנרגיות. האווירה השלטת בשיר היא אופטימית כל כך עד גדולה מהחיים ואפילו כובשת, כאילו נאמר: המוסיקה תמיד תנצח. יופי של דבר.

יש שירים פחות משכנעים באלבום, Custom, לדוגמא, שמלבד הפתיחה הביטלסית הבנג'ו החביב, לא חידש עבורי דבר ולא הזיז בי נימים כלשהם, לעומת Had it Once שמפספס את הפוטנציאל הגדול בסיפור הטקסט שלו עם כתיבה שלא חודרת לעומק ומתכונת פופית נעימה ותו לא.

Pangaea הוא אלבום רב רבדים, שמכוון וחודר פנימה, לרגש וללב , לא פעם. הוא נסיוני במידה אבל לא מנוכר ולא מתנשא. היחידה המוסיקלית של "הקולקטיב" כבר בהחלט ניתנת לזיהוי וייחוד לפי הסאונד שלה אם כי באופן אישי אני מתגעגע לתמימות של תחילת הדרך שאבדה כנראה לעד. הרבה כבוד לדניאל אנגליסטר שהצליח לעבוד עם חבורה כה גדולה, מוכשרת ודעתנית של מוסיקאים וליצור מסגרת מגובשת ומעניינת של סאונד וביצוע. מילה אחרונה לגבי קרדיטים: אין רע, ואין הפחתה בכבודו של איש, ברשימה מינימלית של האנשים שמעורבים בכל שיר, בכתיבת הטקסט, בהלחנה, בעיבודים, ברשימת הנגנים וכל מילה נוספת מיותרת. המסע לפנגאה יוצא מייד.

תודה לרון קופר על העזרה בתחקיר.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s