בלדה לעוזב קיבוץ

רועי שפיגלר (כיום בן 30) הוא פסנתרן, זמר, מלחין ומעבד שנולד וגדל בקיבוץ שמיר. בחודש שעבר יצא "עפיפונים", השיר הראשון של שפיגלר מתוך אלבום בכורה לאחר שנים של עבודה מאומצת. כאורח במדורנו הפעם, הוא מספר כיצד למרות הסיפוק האדיר בעשייה המוזיקלית, הוא מקווה לחזור מתישהו לשמיר ומתגעגע למכונת הכלים בחדר האוכל.

באיזה קיבוץ נולדת ועד איזה גיל נשארת שם?

נולדתי בקיבוץ שמיר וגדלתי שם עד שיצאתי בגיל 18 לשנת שירות בתנועת השומר הצעיר.

משהו שלא תוכל לשכוח מילדותך בקיבוץ?

בניית תנורי בוץ להכנת המצות לקראת פסח, כולנו מרוחים בבוץ מכף רגל ועד ראש, זיכרון שמעלה בי הרבה געגועים וחיוך.

אתה מתגעגע לאורח חיים הזה?

מאוד מתגעגע לקיבוץ, לפשטות, למרחבים ולעובדה שאפשר לצאת מהבית ולראות את השמיים ב-180 מעלות.

מה היית מעתיק מהקיבוץ לתל אביב?

את מחירי הדיור! וגם את מכונת הכלים מחדר האוכל.

משהו בלתי נסבל שזכור לך במיוחד מחיי הקיבוץ?

לצאת מחדר האוכל ולא למצוא את האופניים שלך כי משהו החליט שהוא צריך אותם "דחוף" כדי לקפוץ לכלבו לקנות קרמבו.

איך זה מרגיש לצאת לאור סופסוף עם חומרים מוזיקליים אחרי שנים של עבודה?

התחושה מאוד מיוחדת, בעצם נהוג לחשוב שתהליך העבודה על האלבום מתחיל בנקודת הזמן שבה מתחילים לעבוד עליו ונגמר כשהוא מוכן. אבל מהרבה בחינות, על האלבום הראשון עובדים כמעט כל החיים, כל החוויות, השירים, תחושות, זיכרונות, כאבים ואהבות מתנקזים לתוכו, וזה מאוד מרגש לשחרר את העולם הזה שיצרת בחדרי חדרים לקהל הרחב.

איך היית מאפיין את האלבום שבדרך?

אני חושב שזה אלבום אישי ורך ברובו. אני רוצה להאמין שזה אלבום שמספר סיפור בשלמותו, כלומר שיש איזשהו חוט שמחבר בין כל השירים וביחד יוצר תמונה אחת.

איך נרקם החיבור עם עדי רנרט כמפיק ושאר המוזיקאים המובילים שהשתתפו בהקלטות?

כשסיימתי את רימון, פניתי ליהודה עדר וביקשתי את עזרתו במציאת מפיק מוסיקלי לעבודה משותפת על האלבום, אחרי מספר ימים קיבלתי מיהודה הודעת טקסט ובה מילה אחת: "רנרט". רועי

העבודה עם עדי הייתה חווה מרתקת  ולא צפויה אף לא לרגע. עדי הוא איש מאוד מיוחד במוסיקליות שלו וביכולת שלו לחוות כל פעם מחדש את הסיטואציה מבלי להיות כלוא בקונספציות ישנות. זוהי תכונה נדירה והאלבום הזה לעולם לא היה מה שהוא אלמלא עדי.

גם את שאר המוסיקאים המשתתפים באלבום בחרנו אחרי הרבה מחשבה ומתוך רצון למצוא בכל פעם את "האדם הכי נכון לתפקיד". באמת זכינו בחבורת נגנים מדהימה ולא פחות חשוב באנשים נפלאים, ביניהם ז'אן פול זימבריס, איתמר דוארי, צור בן זאב, אורון לאור, ערן וייץ ,ורמי שולר (בן דודי, גם הוא בן קיבוץ שמיר…). הטכנאי שאיתו הקלטנו את רוב האלבום הוא חיליק הדר, שעבד עם גדולי המוזיקאים בעולם ומועמד לפרס הגראמי כבר 3 פעמים. כיום מחלק את זמנו בין לוס אנג'לס לבין ביתו בקיבוץ מגידו

למה בחרת להקדיש את השיר הראשון לאחיך?

הציר שסביבו סובב האלבום הוא מותו של אבי. אבי חיים נפטר מתקף לב שהייתי בן 4 והרבה מהשירים באלבום עוסקים במוות הזה ובחסר הזה מזוויות שונות. השיר "עפיפונים" מדבר על שני אחים וחוויות הילדות הקיבוציות שלהם בצל היתמות והעצב. שני הילדים האלו הם אני ואחי עידו המבוגר ממני ב 3 שנים וגר היום עם משפחתו בשמיר.

קיימת אפשרות שתחזור אי פעם לשמיר?

הלוואי…שמיר כנראה לעד יהיה הבית שלי והמקום של היצירה מבחינתי תמיד נמצא בשמיר, כל פעם שאני כותב אני מדמיין את הקיבוץ ואת עמק החולה שלמרגלותיו.

אבל נכון להיות החיים שלי הם כאן בת"א, אני מופיע, מנגן עם אמנים אחרים, כותב מוסיקה לתיאטרון וקולנוע ומלמד. לצערי קשה מאוד לשמר קריירה של עשייה מוסיקלית בפריפריה אבל מי יודע מה יילד יום.

רועי שפיגלר, יעלה להופעה חגיגית ב-20/8 בתאטרון תמונע לכבוד צאת האלבום החדש

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s