ביום שנועה דויטש נולדה מחדש

מאת גיא טנא

אלבום הבכורה של נועה דויטש הוא הצהרת כוונות ברורה ודומיננטית של מי שחשה שלמות אישית ורגשית עם בחירותיה האישיות והמוסיקליות. מוסיקלית, מאז ימי הזהר של לאה שבת לא נשמעה כאן זמרת עם קול עבה וחם מהגוון הזה. כמובן שאין ביכולתי להשוות מבחינה איכותית את דויטש הטירונית עם אחת מהמבצעות הבשלות והייחודיות שצמחו לנו כאן אבל הזווית הווקאלית והמוסיקלית דומה.

ההצהרתיות בה בוחרת דויטש להציג את העדפותיה המיניות ראויה לציון. היא אמנם משתלבת עם אומניות רבות בשנים האחרונות שיוצאות מן הארון המוסיקלי אבל הווליום, תרתי משמע, בה משחררת דויטש שורות כמו "עד מתי לא תראי את האושר אתי", "אני לא גבר אבל גם לא אשה", "לא עושה בנים זה עושה לי צרבת", "על הסדין שלי היא זזה בגללי", "הגבר של חיי הוא הומו" וכהנה וכהנה, הוא בחירה אמיצה ובוטה בכל קנה מידה ודי אם נחשוב על אומן סטרייט שישיר שורות מקבילות ונדמיין את התגובות וכבר ניתן לשמוע את רעמי התנועות הפמיניסטיות מתקוממות על סקסיזם מופרז. דויטש שמה על זה והשלימו את החסר. נעה

ההפקה של אלון אוחנה מיטיבה למתוח את המנעד הסגנוני של דויטש בין פולק אקוסטי שמגיח עם כינור חשמלי לצד גיטרות מכסחות גם בשירי רוק לבין מוסיקת גיטרות מכסחת ואגרסיבית. ב"ביום שנולדתי", למרות פשטנות מסוימת במלים מתקיים שילוב סגנוני מרתק בין פתיחה תאטרלית ששמעתי בה משהו ממירב שחם לבין בלדה, פולק ורוק גיטרות. הישג יפה בעיני של היוצרת והמפיק.

"עוף מוזר" הוא סוג של פאנקי שרק בשל המשפט הנונסנסי המבריק "אז אני עוף מוזר לא כזה של מרק" מגיעה לו התייחסות חיובית. שמחתי לשמוע באלבום העטוף בתחושה של כובד ראש נימה הומוריסטית, בוודאי כזו שעטופה ברוק גיטרות עוצמתי ומהנה. דויטש מאמינה בפשטות: "מחכה לאושר" ו"תחרות" למשל הם טקסטים ברורים שמתבלטים דרך המוסיקה שאינה מפריעה או משתלטת על השיר. בעיני, שני השירים מעט פשטניים מדי ולא מבטאים היטב את האיכות היצירתית שבאה לידי ביטוי ברצועות אחרות בדיסק. לגבי "תחרות", אני קרוב להישבע שאם אשמע עוד פעם שיר המבכה השתתפות בתכנית ריאליטי , לא אכתוב על הדיסק כלל: הבחירה להשתתף הייתה של האומן וההשלכות היו ברורות. כעת, בדיסק הבכורה, הזמן להתנער ממפלת הרייטינג מגיע וחלס בכיינות.

מסקרן מאד הוא שיתוף הפעולה ב"שקופה" בין אומן המוסיקה האלקטרונית נועם גינגולד (שאת דעתי על אלבומו האחרון תוכלו לקרוא כאן.

לבין דויטש. גינגולד מביא את הניכור השקוף לטקסט שלו אבל ממתן את אהבתו לאלקטרוניקה על מנת להיפגש בנקודת האמצע עם דויטש שלא אוהבת חיץ בינה לבין מאזיניה. המפוחית של אילן רונן אהובה עלי מאד ועוזרת בבניית שיר מורכב ועשיר. אהבתי את "מצטערת" , המוצלחת בין הבלדות המשובצות באלבום. "מיטה כל כך ריקה ואת שוכבת בה/ תצילי אותי" שרה ,מתחננת דויטש ומצמררת את אזני. הכינור של אסי זליג והתכנותים של אלון אוחנה מעניקים לטקסט הרזה והרועד נפח עוצמתי והופכים אותו לאחת מהרצועות המוצלחות באלבום בכל המובנים- טקסט, לחן, שירה ,נגינה והפקה. דויטש שרה פה מדם לבה וזה ניכר ועובר.

אלבום הבכורה של דויטש רחוק מלהיות מושלם, הוא סובל מבוסריות וחוסר אחידות בנקודות לא מעטות אבל מה שכן יש בו, אם הקול המיוחד, ווקאלית ואמנותית כאחד, אם השילוב המעניין בין פולק לרוק נשי, אם האגרסיביות והעדינות בקולאז' מרתק, ואם האמירה המגדרית הברורה, מאפשרים לי לציין אותו לטובה ולהתחיל להמתין לאמירה בשלה יותר ופחות מנייריסטית באלבום הבא. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s