עמית ארז גילה את הים

גיא טנא

ביוני לפני כשנה וחצי כתבתי כאן על ה-EP של עמית ארז . לאחרונה יצא האלבום המלא, אז קודם כל הנה הביקורת ההיא.

אז מה נשתנה?

רצועת הפתיחה בעלת הכותרת המסקרנת "3" שכתב ארז יחד עם טלי כץ החזירה אותי לתחילת שנות התשעים כאשר ריחפתי תלוי ממצנח מעל חולות פלמחים תוהה על אותם ילדים קטנים שרואים חדשות לבקרים פטריות פטריות זרועות בשמיים, נפלטות ממטוסים וצונחות כמדוזות מסתוריות לכיוון הקרקע. ארז חוזר לזכרון מגיל שלש בו הוא עוקב עם אמו אחר הצנחנים ומנסה למנות אותם לפני שייעלמו בין הדיונות. ארז עובר מזכרון הילדות המתוק והסוריאליסטי להווה הספקני והמתיש ומצליח להעביר כהרגלו תחושות פנימיות מטרידות במסגרת צלילית עדינה ומרוככת. קולו של ארז הוא אחד מהקולות הייחודיים בנוף המוסיקלי שלנו והבחירה לפתוח את האלבום בפנינת זכרון כזו שבונה גשר אל ההווה המבוגר היא בינגו אמיתי ומרגש. הפעם Not About Us אכן נדמית ככותרת לא מתאימה לשלב זה בחייו של ארז והים התיכון אל מול חופי פלמחים מגיע מהיוצר לקהל כאימאז' חזק ורב משמעות.

 ב- Afterlife שב ארז לעסוק בגוון החמוץ מתוק של הזוגיות ובמשחק העל זמני שמערב עבר הווה ועתיד, חיים ומוות ותחושת ההחמצה וההחטאה שמאיימת על חיינו כסכין מתהפכת . הכל כמובן מוגש ב"עמיתארזית" מובהקת, עדינה וזורמת אל האוזן והלב ללא כל חספוס או קושי.

1527037_617602674967879_14273587_nmaybe the serpents of wrath 
made it safe behind the door
and maybe I don’t need to ask
for an elegy
even the fires of hell
eventually die
I think I heard a bluebird
in the sky

Elegy הוא שיר אבל, שהופק כמו מספר שירים נוספים ע"י אורי וינוקור שמיטיב ליצור תחושת מסע בנוף קריר ואנגלי בו מצליח עמית ארז לשלב טקסט פיוטי יוצא דופן באיכותו ובשפתו עם מוסיקה ועיבוד מינורים אך רבי הבעה. המיתרים של יעל שפירא ממלאים תפקיד חשוב ומיוחד ברצועה עצובה אך מלאת חזון . שפירא גם מלחינה את הקטע הכלי Self Asylum שמשתלב יפה באווירה הנוגה והטרופה של היצירה של ארז. Slow Burning Light מחזיר אותי לחשיבה על רוברט פרוסט המשורר הנודע ועל שתי הדרכים מתוכן הוא מבקש לבחור:

ארזwhich one shall we take?
I don’t know
will he be a friend
or a foe?
fleeting boats of luck
rocking under your bed
shadows move about
making way
slow burning light
slow burning light

ארז הוא משורר. כתיבתו מלאת השראה וסגנון והאנגלית שלו משובחת, אם כי לא מהודרת יתר על המידה. הוא מוצא את הדרך לשלב תהיות בעלות משקל בלחנים שמחמיאים לקולו ולמוסיקאים, עמם הוא עובד גם בהפקות מינימליסטיות כמו ברצועה זו. The Secret Sea הוא אלבום מגובש מאד מבחינת אמירה מילולית וסאונד כאחד. עמית ארז הוא מסוג היוצרים והמבצעים בעלי טביעת האצבע הייחודית להם בנוף המקומי והיכולת שלו לרגש ולהביא את המאזין לכדי הזדהות היא גבוהה ומשמעותית. התחושה של "מפה או לא מפה" חזרה פעמים רבות במהלך ההאזנות שלי לאלבום וחידדה את ההבנה שארז לא בורח מהמקומיות אלא מתחבר לתכנים חוצי גבולות ואנושיים-אישיים-רגשיים ובכך מצדיק לחלוטין את השירה בשפה האנגלית. עם זאת, הייתי רוצה לשמוע אותו באלבום עברי שיהיה ודאי לא פחות מוצלח מהאלבום הנוכחי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s