אל תגיד לי זרעים

לפני כחודש, יצא לדרך סיבוב ההופעות שמציין 15 שנה לאלבום הראשון של ג'ירפות, "משוחח עם כיסא". בחמישי הקרוב, תגיע הלהקה במסגרת הסיבוב להופעה בפטרייה שבקיבוץ דן ולכבוד האירוע שהסוף שלו מופרך מראש, גלעד כהנא נרתם לראיון מלוטש כהרגלו. הוא לא אמר לי זרעים.

איך התחושה שלך בעיצומו של הסיבוב המרגש הזה?medium קולאז'

היו לנו כבר שתי הופעות של משוחח עם כיסא בבארבי, הקהל הצביע ברגליו וזה היה מאוד מאוד מרגש. אתה יודע זה מפתיע אותי, כי אני לא טיפוס נוסטלגי במיוחד אבל כבר המון שנים לוחצים עלינו לעשות את זה ואיכשהו זה הרגיש פתאום נכון. גם בעצם בהופעה הזאת, הופיעו יחד איתנו הקלידנית המקורית רותם דרור והמתופף המקורי דידי ארז ונוצר משהו נורא מיוחד גם ברמה האנושית.

באחת מאותן הופעות בבארבי דיברת על ההבדל הדק בין סולדאאוט לבלאק אאוט ונוק אאוט…

לא על ההבדל הדק, אלא על הקשר ביניהם. אני הודיתי לקהל  והסברתי להם שאם אין סולד אאוט, אז יש קרחות בקהל ואנשים בלהקה המאבדים ריכוז ואז יש בלאק אאוט. ואז מנגנים פחות טוב ואז מגיע פחות קהל  ואז יש פול אאוט שזה התפרקות ואז אנשים מתחילים לריב שזהה בעצם נוק אאוט. וזה שאני זוכר את זה, כי ציטטו לי את זה מאז מעל 20 פעם.

הפחד הזה מ"פול אאוט" הוא משהו שמלווה אותך ביומיום?

תראה, הדבר הזה הוא לא עניין של יומיום אלא דקה-דקה. לאו דווקא העניין של סולד אאוט, אלא כל פעם שאתה מופיע, כל פעם שאתה מופיע, אתה מתעסק בזה שזה לא מובן מאליו שאנשים באים לראות אותך. זה באמת לא מובן מאליו בעיניי. שבנאדם מפנה זמן שלו ודואג אליך, לבוא לראות אותך זה המון בעיניי. ולכן כל הופעה זה משהו שהוא נורא חשוב. וכשיש סולד אאוט יום אחרי יום בבארבי, זה סימן שמשהו טוב קורה ואתה רוצה שזה יימשך.

"אולי תפסיק לצעוק?" זה המשפט שיאיר קז הפנה אליך ואליו אתם מייחסים את תחילת הדרך שלכם. מאז עבר כמעט עשור עד שיצא האלבום-זה כי אתם לא הייתם בשלים או שהקהל בארץ עדיין לא היה מוכן לאלבום כזה?

לא. תראה, זה לקח לנו קודם כל המון זמן להבין מה אנחנו בכלל. יאיר ואני היינו חברים נורא נורא טובים ומה שהיינו עושים רוב הזמן, זה פשוט עושים צחוקים ומעשנים ביחד וכ'ו. אבל לא, לא היה לנו…אני הייתי אז בנאדם שבכלל הגדיר עצמו צייר ומשורר וסופר whatever שלא עושה כלום. ויאיר היה מוזיקאי. מוזיקה היא לא משהו שהתעסקתי בו אי פעם ופשוט כשהיינו יושבים המון שעות ביחד, זה נהיה. הוא מתחיל לנגן ואני הייתי מתחיל לצעוק טקסטים, אז לקח המון זמן בכלל להבין שהדבר הזה הוא בר קיימא. נגיד, יאיר לקח לו המון זמן בכלל לחשוב שאני שווה משהו. נגיד לגבי השיר "ג'ירפות", חלמתי את הטקסט הזה, שאני ג'ירפה בתוך עדר ג'ירפות שרצה לעבר בור… כתבתי את זה באמצע הלילה בבת אחת וחזרתי לישון. למחרת הוא בא, התחלנו לנגן ופשוט הקלטתי את זה. אח"כ, השמעתי את זה לחבר שלנו, הוא אמר שזה מדהים ויאיר אמר "מה באמת?!, אתה רציני, זה טוב הדבר הזה?" כאמור, המוזיקה לא הייתה ממש עניין מבינתי אלא העובדה שאני מרגיש שכל הקיום שלי הוא בלתי אפשרי וזה אני חושב עד היום…

הראיון אגב, קרה בתוכנית שהוקדשה כולה ל-1999 בקול הגליל העליון. המופע המדובר, יקרה כאמור בחמישי הקרוב (28.11) בסביבות 22:00 בפטריה, דן. הקהל מתבקש להגיע במצב תודעתי מופרך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s