מירב שחם \ איש לא הבחין בשום דבר

גיא טנא

האלבום "איש לא הבחין שום דבר" הוא חלק מפרויקט רב תחומי שכולל מיצב, וידאו, רישומים וסאונד אותם ניתן לראות ב- bananamoon.co.il . לפני כתיבת הביקורת החלטתי לא לכרוך את התרשמותי המוסיקלית והטקסטואלית משאר חלקי הפרויקט מסיבות "טהרניות"- לכם יש את הזכות להקליק ולהתרשם לפני קריאת ביקורת זו. אני ממתין…

צילום: עדי לוי

צילום: עדי לוי

חזרתם?…  אין ספק שמדובר בבשורה יוצאת דופן במקוריותה וחריגותה באינדי הישראלי בפרט ובמוסיקה הישראלית בכלל. מירב שחם אינה זמרת אלא מבצעת, מבצעת שהפן הסיפורי, הדרמטי, המחאתי והאוונגרדי בהגשה שלה אינם נופלים בחשיבותם מזה המוסיקלי והשירי. כל המילים נלקחו מהספר "איש שלא הבחין בשום דבר" של רוברט ואלזר שתירגם רן הכהן ולוקטו לשירים ע"י נגה אלבלך. המאזין למירב שחם, בהפקתו הייחודית והיצרית של יהוא ירון, מוכנס מיידית לעולם מקביל אך זהה, לממד שניצב לצידו אך נפרד מהמבט האמנותי ה"סטנדרטי", לאמירה אמנותית מקיפה ועמוקה שכל העת שומרת את המאזין בערנות אינטלקטואלית ומוסיקלית כאחת.

הרצועה הפותחת את האלבום, "סוף העולם" (השם עצמו חתרני בהיפוך היוצרות), מציג את קולה הערום של שחם, ציני ותאטרלי,שמציג אולי סיפור רקע אוטוביוגרפי במסווה של ילדות וחיפוש של סוף העולם המציג את המניע או את תחילת החיפוש האמנותי שהוביל ליצירה שלפנינו. גם ב"נושא חופשי" חוזר הקול החשוף של שחם והפעם בתוך מערבולת פוליפונית/ קקופונית שמציבה את האומנית כאובדת בחיפוש מתמיד אחרי רעיון ויצירתיות.

הפסנתר של עדי רנרט ב"מוסיקה", שמקבל קרדיט גם על חצוצרה וקלידים מהאגדות, מביא סאונד שמהדהד משהו מן המזרח הרחוק כפי שעשה באלבומו האחרון "פעמון". הריחוק שמבקשת שחם ברצועה זו ובאחרות עוזר להביט במעין מבט-על על התופעות אותן היא מבקשת לבדוק. גם ב"המכתב" ההומוריסטי הצליל המזרח אסיאתי חוזר יחד עם כלי הקשה עולצים של סתו בן שחר שמקבל קרדיט גם על מאוורר, פחיות ופטישים מהחלל ועם ההצהרה הדו משמעית "אין דבר עלוב מן החובבנות" שנשמעת אנאכרוניסטית משהו כאשר מצויה ביצירה כה מרוחקת ממרכז הבמה הציבורית.

הפעמונים של גיורי פוליטי, שמקבל קרדיט גם על ויברפון וכלי הקשה מארץ הפלאות, פותחים את "איפה נמצא הלב שלי", אחד מהקטעים המעניינים בדיסק לטעמי: הוא משמר ניחוח מזרח אסיאתי אך מצרף תחושה של בהילות ומסתוריות שיוצרת המון עניין וסקרנות להמשיך ולהאזין. החצוצרה והקלידים של רנרט ממלאים כאן תפקיד מרכזי ויוצרים תחושה של עמידה רגשית על הסף ובלבול עמוק עד מאוד. "כמה חבל" , על שני חלקיו הנפרדים באלבום, מציג את קולה של שחם ביתר הבלטה. "הכל ריק, מת וחסר תקווה מול הלב", כאן שרה/ מדברת שחם בלשון זכר כאשר הויברפון של פוליטי והקונטרבס המשכר של יהוא ירון, שמקבל קרדיטים גם על בס וקולות של אהבה, יוצרים עמה את אחד מהשירים הליריים והתקשורתיים ביותר באלבום.

"הלבלינג" מביא את הטקסט של הסופר השוויצרי על מרוץ חסר מיקוד וחסר סיכוי בעקבות המציאות למחוזות טום וייטסיים וקברטים עם הצלילים העבים של בן שחר על התופים ונפלאות כלי ההקשה של גיורי פוליטי. הילה רוח, דניאלה ספקטור וניר וקסמן, שמקבלים קרדיט של "קולות מלאכים פסיכים" מביאים לשיר הקשה הזה את צליל המקהלה האהוב כל כך על המפיק יהוא ירון. זה ממשיך גם בשיר הנושא "איש שלא הבחין בשום דבר", שיר קצרצר ואלגורי על חריגות וכhשלון אנושי שמעידים על הפטאליזם בתפיסה של ואלזר הסופר ושחם היוצרת.

"ההר שלי" מציג את הפן האלים, המזוכיסטי של האלבום, את החיפוש המתמיד אחר ריגושים שטומן בחובו סיכון נצחי. שחם לוקחת את הטקסט לזוית ליצנית בואלס בקצבים משתנים אך הרצון "להתמלא דם" לוקח את הסיפוריות לרמת אינטנסיביות אחרת. אהבתי את "שעה" הג'אזי שפורש את הפן האנושי של הדובר/סופר בצורה בהירה ולא מתוחכמת, פשוט כך:

שחם

שעה שאחרים היו צלולים במוחם
ונבונים עד קצות אצבעותיהם,
נותרתי אני טיפש מכף רגל עד ראש
ועוד מטר למעלה מכך.
שעה שהתהלכתי עירום
שררו אצל אנשים מהוגנים ללא ספק
אושר ומותרות.

שעה שרוקנתי את מגירותיי שלי עד תחתיו
נמלאתי מגירות זרות.
שעה שטיפחתי אצלי ריקנות מפוהקת
דאגתי בחריצות לשפע
אצל אנשים נחמדים ונעימים בדרך כלל.

בצד אחד עליצות יהירה,
בצד שני דמעות.
מצד זה ענקים,
מצד שני גמדים.

הבילבול לא בא על פתרונו. הרצון לסדר קבוע קיים והדיכוטומיה בטקסט והליניאריות המוסיקלית כביכול מסייעות לנוע לכיוון זה אך אין עדיין כיוון ואין פענוח. הטראק האחרון, "וזהו זה" המציג צליל ג'אזי עם ניחוח אפריקאי וטקסט חנוך לויני רק מוסיף לארומה מלאת הספקות וחסרת הפשר שמלווה את היצירה של שחם. זהו אלבום בוטיק, הוא כרוך ודאי ביצירה של האומנית הרב תחומית הזו על כל גווניה אך מוסיקלית, בסיוע יהוא ירון רב הפעלים והכישרון והנגנים שעושים עיבודה נהדרת, מתקבל כאן אלבום שעומד, ומתריע, בפני עצמו. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s