ארבעה משלנו שיחקו אותה בגדול

מאת גיא טנא

יענקל'ה רוטבליט הוא מהכותבים הבולטים ביותר ברוק הישראלי עוד מתחילת שנות השבעים ודי אם נזכיר את "שיר לשלום", "כמה טוב שבאת הביתה","שבתות וחגים","דרכנו","באה מאהבה" ועוד רבים וטובים. עכשיו הוא מוציא אלבום שבו כתב את כל שיריו עם שלושת היוצרים הבכירים והעכשוויים -גדי רונן מלהקת "דבק", תומר יוסף ואיתמר ציגלר מ"בלקן ביט בוקס" והתוצאה רבת עניין. האלבום, שמומן כולו ע"י תרומות של מאזינים ואוהדים, מחולק בין המלחינים/ מבצעים ומתאפיין בגיוון סגנוני שמקיף את המלים החדות והשנונות של רוטבליט ותורם לחויית האזנה מהנה ורבגונית כפי שהבטיח יוסף בראיון שפורסם כאן לפני כמה חודשים.

"בין הים לנהר המרחק לא גדול/ בין הים לנהר קו ירוק קו סגול/קו אדום בבקעה תפר תכלת בהר/ וחומה של בטון בגוון אפרפר/ והנוף ההרוס נאנח מיוסר" ("הסיפור הגדול", לחן: תומר יוסף). האלבום נפתח בשיר פולק, "הסיפור הגדול", עם מסר פוליטי חריף בו מבכה רוטבליט את התסבוכת בה הוא רואה את ישראל מצויה ללא תכלית. הסיפוריות היא חלק בלתי נפרד ודומיננטי בכתיבה של רוטבליט והשירה בסגנון הפולק מתאימה לה בדיוק.

"אחד משלנו/ לקח את כל הקופה/ אחד משלנו/ שינה את פני התקופה" ("אחד משלנו", לחן: איתמר ציגלר) – אופי ג'מייקאני בלחן, בעיבוד ובביצוע של "אחד משלנו" מעלה את עוצמת המחאה באלבום מדרגה אחת נוספת. עם שירה אגרסיבית "החצר" מכוונת ופוגעת בפער הבלתי נתפס הקיים בין המציאות האפרורית והציפיות הבלתי אפשריות שיש לנו מעצמנו ומנהיגינו, פער שדינו להביא לאכזבה חוזרת ונשנית. הרגאיי המהיר שמביאים יוסף וציגלר מגיע לביטוי נהדר גם ב"רב מכר" בו השילוב בין רוטבליט והסיפוריות המהוקצעת שלו לסגנון השירה המורכב הזה תורם לאחד מן השירים המוצלחים בדיסק.

"במבוך הקוסמי הזה/ של טירוף בשירות התבונה/ החזון כבר חתום על חוזה/ ויוצא לשווק אמונה" ("המקור מצטט העתק", לחן: גדי רונן) – גם נגיעות ג'אזיות נמצאות באלבום והנה שלושה שירים פותחים שמביאים סגנונות שונים כבר בתחילתו. השירה של גדי רונן ב"המקור מצטט העתק" מזכירה את אילן וירצברג ב"בציר טוב" ומצליחה לשקף כמראה מלוטשת את הציניות בהשקפת החיים של רוטבליט שכתיבתו רלוונטית ועדכנית גם מגיל שבעים פלוס.  

"מרחוק אפשר לראות/ את אחלמה ואת כדכוד/ אורות מנצנצים בחושך/ והגבר באפוד/ השמיע את מילות הקוד/ הגענו אל אבני החושן" ("פרזות", לחן: איתמר ציגלר) – בשיר המרתק "פרזות" שר איתמר ציגלר שיר קאנטרי פולק שמושפע ממאיר אריאל ואהוד בנאי ומביא את הפן התנכ"י האהוב כל כך על רוטבליט, אך כזה שלא זכה להצלחה ולפופולריות גבוהה בדרך כלל. רוטבליט מנסה להציב את השקפת עולמו היונית מול ראי ההסטוריה היהודית וההווה הישראלי וממשיך להצהיר בריש גלי על אמונתו.

"העוול נעשה לא רחוק מביתי/ העוול נעשה כחוק/ בסמכות וברשות ובאישור משפטי/ אז למה שלא אשתוק" ("שיח' ג'ראח",לחן:תומר יוסף) – אחד מהשירים החריפים והישירים ביותר שנכתבו לאחרונה על ארועים עכשווים בעלי מטען נפץ פוליטי מציג לצד הטקסט הקשה של רוטבליט את תומר יוסף בביצוע לא שגרתי ונוקב במיוחד.

"אני בא מהיער ואני יודע בדיוק מי אוכל את מי/ זה הכלל הראשון בחוקים של הטבע/ ואם אתה רוצה ללמוד/ קרא לי קודקוד/ קרא לי קודקוד" ("קרא לי קודקוד",לחן: גדי רונן) – גדי רונן מלחין ושר את "קרא לי קודקוד" החד עד כדי ארסי שתוקף את המיליטריזם, אותו רואה רוטבליט ככוחני ונובע מחולשה וטראומה. יש כאן כתב אישום חמור כנגד החברה הישראלית ורוטבליט מציב עצמו כקורא קריאת התרעה בשערי העיר ללא חשש ופחד. הרוק מתאים לכוחניות שבטקסט ורונן מבצע עם הרבה רגש ותבונה שיר שיכול היה להתפספס בקלות.

"נערת נעלי הזכוכית עופפה לה/ והלכה עם נגן מפוחית אדמוני/ שחייך מדוכן המשקה שם חיכה לה/ הנסיך התעורר מחלום דמיוני" ("אגדה אורבנית של סתיו", לחן: תומר יוסף) גם הבלדה, אולי הראשונה באלבום, "אגדה אורבנית של סתיו" בביצוע רגיש ונוגה של תומר יוסף, הולכת לכיוון של היפוך תפקידים וציפיות: הנסיך אינו זוכה בנערה, המציאות האגדתית הופכת למציאות אלימה עכשווית ואין כאן שום קתרזיס, רק ניכור וכאב.

בחצר האחורית של יענקלהבחצר האחורית של יענקלה

"קורח הטייקון/ מכר אותנו איך מכר/ ולנו מה נשאר/ עוד ארבעים שנה במדבר" ("קורח הטייקון", לחן: איתמר ציגלר) – אלמנטים של גוספל בלוז נשמעים בדו שיח בין קולות העם כביכול המבכים את מר גורלם מול עשירי הארץ, מסומלים ע"י קורח והסמליות ברורה. הביצוע מיוחד וסוחף ורוטבליט שוב פוגע בול בבטן הרכה של החברה הישראלית. "ומי ישיר את שיר האביונים/ את שיר הנטושים בצד הדרך/ שגם להם יש שם ויש פנים/ ולא רק גב לתת בעבודת הפרך" ("שיר האביונים", לחן: תומר יוסף) – אז מדוע בוחר רוטבליט לכתוב כך? בוטה, מנכר, מתקיף עד כדי אנטי קונצנזוס? ב"שיר האביונים" החותם את הדיסק הוא משיב- הוא רוצה לשיר את שירם של הנטושים, הקבצנים, המקופחים, של מי שאינו מבין על בשרו מדוע טוב כאן? מדוע החיוכים והמבטים המזוגגים אל צגים בגדלים שונים משמעותם אושר?. ממרום ניסיונו ועבודתו, מצאתי הרבה תבונה ביצירתו של רוטבליט והרבה הקשבה וכבוד בלחנים ובעיבודים של יוסף, ציגלר ורונן. מסמך מוזיקלי קשה ומרתק. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s