אניה בוקשטיין – ביקורת אלבום

מאת גיא טנא

לא רבים הם המקרים בהם שחקנית חוצה את הקווים במוסיקה הישראלית ומוציאה אלבום בכורה ראוי לשמו. אלבום הבכורה של אניה בוקשטיין הוא בהחלט מקרה שכזה עם פן אמנותי חדש נחשף ומעורר עניין. לא מדובר אמנם באלבום שיזעזע את הסיפים אך בהחלט יש כאן קול מעניין של בוקשטיין, גיוון מוסיקלי בהפקה יצירתית של יונתן גולדשטיין ובעיקר טקסטים מעניינים.

עטיפת האלבום

עטיפת האלבום

ב "שבע דקות" מאותתת בוקשטיין על הכיוון המוסיקלי ונושאי האלבום: מדובר באסופה נוחהה להאזנה מבחינה מוסיקלית שנעה בין פופ מלודי לפאנק ורוק תאטרלי ובטקסטים אישיים המבוססים על זכרונות אישיים ללא הסתרה וללא חשש.

בוקשטיין עושה מה שמצופה מאמן באלבום הבכורה שלו: הצגה כנה של דמותו שתנגיש את המאזין אל המוסיקאי החדש בסביבה. "אף אחד לא מחזיק אותי יותר קצר ממני" שרה בוקשטיין ב"אף אחד" ועוסקת בשליטה עצמית, במעצורים ובקושי להשתחרר.

ב"פרפר לבן" מקדישה אניה שיר רגיש מלווה פסנתר לסבה , ב"אמא הודיעה" היא משחזרת את עזיבתה יחד עם הוריה את רוסיה וב"יום אחד" היא בוחרת באלמנטים של סול כדי להביא שיר על ילדה העתידי. היא מנסה גם לעסוק בעולם החוץ המשפחתי ב"אנשי האגו הגדול" אך משהו בטקסט לא מתקשר בין חלקיו וחבל כי דווקא ברצועה זו היא מפתיעה בביצוע אנרגטי ואגרסיבי.

שמונה שירים יש באלבום הבכורה של בוקשטיין וכולם, גם אלו שאינם מוזכרים כאן, מרכיבים קולאז' יכולות ומיומנויות ביצועיות וסגנוניות שמעידות על בשלות כאומנית. הזמרת שהסתתרה בבבוקשטיין, ככל זמרת שהוציאה זה עתה אלבום בכורה, צריכה עוד להתפתח אך בכל מקרה הוציאה תחת ידיה אלבום מעניין, כנה, ומסקרן.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s