גיא לוי הגיע לגשר

מאת גיא טנא

לאחר דרך עמוסת מכשולים של יותר משלש שנים מוציא הקונטרבסיסט גיא לוי (שניגן בין השאר עם שלומי שבן ואפרת בן צור), אלבום בכורה בניחוח ג'אזי ולמרות גודש האלבומים לקראת חג יציאת בני ישראל ממצרים הישר אל הקניון הממוזג החלטתי לפרגן לאחד האלבומים המענגים שיצאו כאן לאחרונה.

כבר בשיר הנושא בפתיחה, מצהיר לוי הצהרת כוונות מלודית ורגישה: "השמש מוכנה,דלת נפתחה,זמן ללכת/

איך בלי אזהרה, סתם ללא סיבה,רגלי עוצרת/

על הגשר היום נוותר כאשר איני מנגד"

הפסנתר של אורי גינצל,החליל של דוד אלפנדרי והגיטרה הקלאסית של גיא שמי יוצרים כאן מארג צלילים מלטף ומהפנט לצד קולו הרך של לוי שמזכיר לעיתים את קולו של קונטרבסיסט אחר,אגדי בתולדות הרוק הישראלי,אלי מגן של "אחרית הימים" המיתולוגית ושל התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ב"שמש" לוי עובר לבוסה עדינה והוייבז החמים נמשכים גם בטקסט:

צילום: רוני חלבן

צילום: רוני חלבן

"איך שהיא מופיעה בחול/
יפה היא ומוכרת בלי סיבה/
כל גופי חזר לפעול/
אז אצא אל השדה/
ואקח את כל מה ששלי"

גל תורן שכתב גם את "נשבעתי לחזור אליך" המינימליסטי, מצטרף לגיא שמי במשלחת הסיוע מ"מרסדס בנד" בקולות והפסנתר הנפלא של אורי גינצל ממשיך לתת את הטון בשיר שמשי ורומנטי על סף האירוטי. "רק ניצוץ אחד" הוא השיר האהוב עלי באלבום. עיבוד כלי הנשיפה של לוי וגינצל יפהפה בחלקו השני של השיר והשירה של לוי מביעה והולכת רחוק וגבוה יותר מבכל שיר אחר:

"יישאר רק ניצוץ אחד/
גרגיר של חול זוהר.
ושוב מהתחלה/
היא תתעורר"

"בחצי גרוש שרוכי נעליים" שמלחין ומבצע לוי למילותיו של אלתרמן (בגרסאות קודמות: "בין שלוש לארבע בוערים פנסים" ו"ילדי ההפקר") עורר אצלי רגשות מעורבים.

"בחצי גרוש שרוכי נעליים/
ושלושה מיל עיתונים.
היום, היום תקענו רק עיניים/
ומחר נלמד לתקוע סכינים!"

מצד אחד לוי קלט ותרגם לראשונה את הטקסט הקשה והאפל הזה שמעורר תהיות לגבי נאורותו של המשורר הגדול והאדם הקטן שהיה אלתרמן אך מצד שני חשתי שהשירה הדרמטית מדי מגיעה יותר מדי מפרשנותו שלו כמבצע ולא לקחה בחשבון את הדוברים בשיר, נערים תוססים ופעלתנים. יש שיגידו שאלתרמן היה אירוני בשורות המפורסמות ואם אכן כך לוי פספס לחלוטין את "כוונת המשורר" אך בכל מקרה מדובר בפרשנות אמיצה ומקורית לשיר בן למעלה מששים שנה.

"אחרי שנים של סבל/
בחבל נאחז.
אל תמשכו אותו.
אולי כשלא יהיה נבין שטעינו/
ונעלה אליו"

ב"הוא" משלב לוי רוך של קלידים (גינצל) עם תיפוף אגרסיבי של יואב זוהר. החצוצרה של ספי ציזלינג מתבלת מעין סלט נסיוני בעיבוד והפקה מוסיקלית של שיר שנותר עלום משהו אך מעניין בכל אופן. ב"כשהעולם היה רחוק" נותן לוי ביטוי רחב יותר לנגניו בפתיחה ארוכה עם חליל מהפנט של דוד אלפנדרי וגיטרה מלטפת של גיא שמי. הטקסט הוא מהטובים באלבום:

"רעבו השדים.
לא היה מה לאכול/
אל קינם כבר לא אפול.
נעצום עיניים/
אין צורך עוד להחזיק/
ניכנס למים"

ב"עבדים" הקטע הנועל של האלבום, לוי חותך לכיוון רוק אמיתי אך לא מוותר על הסקסופון כאיזשהו סמן ג'אזי:

"ובחלומי המצאתי עולם/
ובעולמי רק יופי קיים.
ציירתי לי דגל חיברתי המנון/
אני לא העבד אני האדון"

מבחינתי לוי ראוי להערכה על הנסיונות לסטות מהמחוזות הג'אזים המוכרים. אישית, הג'אז המלודי והמלטף שלו הולמים מאין כמותם את קולו ואת סגנון השירה שלו וזה מה שעשה עבורי את ההאזנה לדיסק מהנה ומרתקת. אז מה אתכם, תפרגנו לאומן צעיר ומקורי או מה? "הגשר"- יופי של דיסק.

תגובה אחת ל-“גיא לוי הגיע לגשר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s