יואב טלמור \ אבנים בנעליים -ביקורת אלבום

מאת גיא טנא

אז מה יש לנו כאן? טקסטים חדים ושנונים- יש, אמירה חברתית פוליטית- יש, הומור- יש, ביקורת עצמית- יש, השפעות מגדולים ונצורים- בשפע, אמירה עצמאית ואמיצה- בוודאי, ראו הקטע הנסתר המסיים את האלבום.

צילום העטיפה הפנטסטי של דוד שושן שלפניכם מבטא אולי בצורה מושלמת את האמירה של טלמור- העדינות

עטיפת האלבום שעיצב דוד שושן

עטיפת האלבום שעיצב בעז פיין

מתערבבת עם הכאב, הפנים מתעוותות אך רק לרגעים ספורים, עד שיוצאו האבנים מהנעליים ואז נוכל להפסיק לחשוב על צרותינו ולבכות את חטאינו בדרך לתיירת הגרמניה ששוכבת לידנו בגסטהאוס בפושקר על המרפסת. סליחה,אוסטרית..

דווקא שיר הפתיחה, "המשהו", הכל כך משמעותי מבחינה טקסטואלית לאלבום ולפרסונה האמנותית של טלמור היצרי, החוטא, הבורח מאחריות. דווקא הוא אינו תופס אותי לעומת שירים אחרים באלבום שמהווים בעיטה ישירה לבואבוס, לבטן או לחלקים פנימיים האחראים על המצפון מחד ולהומור העצמי והקולקטיבי מאידך.

הקטע "המהום" בו טלמור מדבר את יצירתו ולא שר אותה הוא קטע יפהפה בו בולטת יכולת חיבור הטקסטים שבניגוד ללחנים שומרת על סטנדרט גבוה לאורך כל האלבום:

"ובחוץ מתרוצצת הים, רוקדת באושר לכבוד הגשם שסוף סוף הגיע/
מריצה את גליה לכבודו.."

ב"בדל הבטחה" הפולקי שר טלמור בסגנון שמזכיר את יובל בן עמי באלבומו המופתי "שק לי איבט". טלמור מתחבר לשירה מינימליסטית שמתלווה ללחן ועיבוד שמתאימים לשיר עם בעל ניחוח אירי/סקוטי ושוב מרשים בטקסט יפהפה: "תחת עץ ערבה לחדול תבקשי/ יפה כביום הראשון/

עננים אדישים ושמיים של סתם/ יחטפו בלי משים עפיפון"

"בפושקר על המרפסת" הוא שיר הממזג באופן כמעט אכזרי את האסקפיזם של הדור הנוכחי והעבר המצולק והטראומטי של השואה- היות ו"סבתא נשארה בבית בורשה הרחוקה". טלמור משלב בדרמטיות רבה את הנינוחות (המעושה?) של פושקר והכאוטיות של זכר השואה ויוצר מרקם מרתק ומסקרן של עיבוד נוקב וגדול מהחיים וטקסט מאתגר. החלק השני, אם אפשר לומר, של שיר זה הוא הגאג "קלאודיה". טלמור מספר בכשרון דרמטי לא מבוטל על אותה תיירת גרמניה,סליחה- אוסטרית נמשכת לא נמשכת ללוחם המחורמן והילד האבוד באותו גבר ישראלי מניפולטיבי. אישית,אהבתי מאד.

צילום: דוד שושן

צילום: מיכל יניב

"שיר האלמנות" הוא הקטע האחרון בו אעסוק. מדובר בישר יוצא דופן בכנותו שמציג לראווה את השקפתו הפוליטית של טלמור שאינו מתבייש להכות בברזל החם של טאבו היתמות ואלמנות ולקשר אותו ישירות לשלטון באשר הוא:

"שישחקו השרים לפנינו/
ישחרו וימותו למעננו/
ישחקו ויניחו לנו לישון/
עטופות בגברים ולא ביגון"

לסיכום, יואב טלמור משחרר יצירה בעלת עוצמות לא מבוטלות. ככותב טקסטים, הוא מוציא תחת ידיו תוצר מוצלח יותר מאשר כמלחין אך הרוקר לכוד היטב בנשמתו ויש לקוות שבאלבום הבא ניסחף באותה מידה גם במוסיקליות וגם בטקסטים . 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s