מבוא לתולדות האינדי

השבוע נפתחה שנת הלימודים הראשונה של "אקורד", האקדמיה למוזיקה של "האוזן השלישית".  השנה הראשונה תכלול 16 סדרות שבועיות בנות 6 פרקים כל אחת, שיחקרו לעומק מגוון של אמנים, הרכבים, ז'אנרים ותקופות, כולל בזירת הפופ-רוק הישראלית. ההרצאות ייערכו באולמות האוזן-בר, בליווי סרטונים והדגמות אודיו. סגל המרצים מהווה נבחרת חלומות של מומחים מכורים לדבר, שישמחו לקחת את קהל הסטודנטים למסע מסעיר במחוזות הקסם המוזיקלי. אחד הקורסים המעניינים במסגרת הזו יתמקד בתולדות האינדי ומי שמעבירה אותו היא דנה קסלר שמקדישה שנים המון תשומת לב למוזיקה עצמאית ככתבת ומוזיקאית בעצמה. איך הופכים את הנושא לקורס שלם? הנה ראיון שערכתי איתה סביב המהות של הקורס הזה. 

אקורד- האקדמיה למוזיקה של האוזן השלישית

אקורד- האקדמיה למוזיקה של האוזן השלישית

"אינדי", זה המושג הכי אפור כנראה בתולדות המוזיקה, האם הקורס הזה נועד להוכיח שאפשר בכל זאת להגדיר אותו באופן ברור?

"כן ולא. המשמעות של המושג השתנתה לאורך השנים וכמובן יש הבדלים בין ההגדרה הכלכלית היבשה לבין הגדרות תרבותיות שונות. זה מושג שמלווה בהרבה מטען ואסוציאציות. על הנייר מוסיקת אינדי היא מוסיקה שהופקה שלא במסגרת חברת תקליטים גדולה ומסחרית, או חברת-בת שלה. כשמדברים על לייבלים עצמאיים זה לא שחור ולבן וקיימות דרגות שונות של עצמאות (למשל ישנם לייבלים עצמאיים שמופצים על ידי חברות גדולות). כשמדברים על לייבל בלי כסף ובלי עובדים, שמפעיל בנאדם אחד מהסלון שלו, זה מאוד מובהק, אבל קיימים גם לייבלים עצמאיים שגדלו לכדי חברות גדולות, ואז הגבול בין לייבל אינדי לחברת תקליטים גדולה יותר מטושטש.
אבל ההגדרות האלה פחות מעניינות אותי בקורס. מבחינתי מה שמעניין באינדי זה שרק שם מהפכות מוסיקליות יכולות לקרות, רק משם יכולות לצמוח בשורות אמיתיות, מהסיבה הפשוטה שחברות תקליטים גדולות לא נוהגות לקחת סיכונים. מבחינתי חברות תקליטים קטנות ועצמאיות שפעלו בארצות הברית ובאנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה הן גם אינדי, גם אם המושג עוד לא היה קיים בזמנו. הרבה מהן נפתחו משיקולים כלכליים ולא אידיאולוגיים, אבל מבחינתי הן אינדי כי הן לקחו סיכונים והביאו בשורות חדשות. הרבה פעמים לא הייתה להן ברירה – הן היו חייבות להביא בשורה חדשה כי לא הייתה להן אפשרות כלכלית להחתים אמנים גדולים ומבוססים, וזאת הייתה הדרך היחידה שלהן לשרוד. אבל התוצאה היא אותה תוצאה. כשמדברים על תקופות מאוחרות יותר אפשר כבר לדבר על אתוס האינדי, על אידיאולוגיה אנטי-צרכנית, על DIY וכו'. "

דנה קסלר בקפה שלפני השיעור

 בשיעור הראשון לצורך העניין הצגת את ה"אינדי" כסגנון, תופעה או בכלל דרך ליצור מוזיקה?

"אינדי מבחינתי זה לא סגנון או ז'אנר מוסיקלי. יש לייבלים עצמאיים שמוציאים הכל מטראנס ועד סלסה. לא משנה באיזה סגנון מדובר, אינדי הוא      התרסה נגד המיינסטרים, נגד החוקים שלו והכוח הדורסני שלו. בקורס כמובן אתמקד במוסיקה שאני אוהבת ושמעניינת אותי."

  היום, כשכל כך קל ליצור עצמאית וכל אמן שני בוחר בדרך הזו, המושג הזה רלוונטי בכלל?

"זאת שאלה טובה ולא בטוח שיש לה עדיין תשובה. זה מעניין להתבונן על מה שקורה היום, אבל אנחנו כמובן רחוקים מלהבין את ההשלכות של המצב הנוכחי על עתיד המוסיקה."

 יכול להיות שהיום בארץ, אמנים מגדירים עצמם מלכתחילה "אינדי" כדי שיעריכו את המוזיקה שלהם כאיכותית יותר?

"יכול להיות, אבל זה כמובן שטויות. בניגוד למה שאנשים מסוימים אולי חושבים, אינדי מעולם לא היה תו תקן לאיכות. הרבה זבל יצא מלייבלים עצמאיים או אמנים עצמאיים, בדיוק כמו שהרבה מוסיקה טובה יצאה במייג'ורס."

 עד כמה לדעתך (אם בכלל) האינדי, השפיע גם על אורח חיים, אופנה וכו' כמו שעשו זאת הפאנק והגלאם-רוק למשל?

"אני לא מדברת על אינדי כסגנון. יש מוסיקה עצמאית, לייבלים עצמאיים ואמנים עצמאיים שפועלים בכל סגנון, ולכן לכל אחד מהם יש אופנה משלו ואורח חיים משלו. באייטיז, כשהמושג אינדי בכלל נולד, באמת הייתה חפיפה מסוימת בין המושג אינדי לסגנון מסוים. זה לא שבאייטיז לא היו לייבלים עצמאיים של קאנטרי, אבל כשאמרת "אינדי" התכוונת למשהו מאוד מסוים. התכוונת לפופ/רוק אלטרנטיבי, וללהקות כמו מאי בלאדי וולנטיין או דינוזאור ג'וניור, וזה מה שהשתרש בתודעה עד היום.
כשהייתי בתיכון, בתחילת הניינטיז, כשאני והחברים שלנו הגדרנו את עצמנו כנערי אינדי זה כמובן לווה באופנה מסוימת ואידאולוגיה ברורה. בזמנו להיות אינדי היה ללבוש חולצה סוניק יות' ולהיות א-סוציאלי, חיוור ומופנם. אני גדלתי על האתוס הזה והוא עיצב אותי, אבל בקורס אני מנסה לפתוח את המושג אינדי למקומות פחות צפויים ואולי אפילו להגדיר אותו מחדש."

את עדיין "מחפשת להקה"?

" אם הכוונה להאם אני עדיין עושה מוסיקה, אז בהחלט. בימים אלו אני מקליטה אלבום חדש עם הלהקה שלי, מורה מחליפה. "

למה אסור לנו להבריז מהשיעור השני שלך בקורס?

"מאותה סיבה שלא כדאי להבריז מאף שיעור בקורס – כי אני משמיעה הרבה מוסיקה טובה ומראה הרבה קליפים מגניבים, כמו זה למשל":

המפגש השני בקורס שיערך ביום ג' הקרוב בשעה 20:00, באולם 5 של האוזן השלישית, יעבור מארצות הברית לאנגליה. המפגש יתחיל בהכרת כמה לייבלים בריטיים מוקדמים, משנות החמישים והשישים (לייבלים כמו טריומפ של ג'ו מיק ו-Immediate של אנדרו אולדהם) וימשיך לתקופת הפאנק והפוסט-פאנק. בין היתר ייגע השיעור בסינגל הפאנק העצמאי הראשון (“I’m Stranded” של להקת הפאנק האוסטרלית The Saints), בתקליטון הבריטי העצמאי הראשון מתקופת הפאנק (“Spiral Scratch” של הבאזקוקס) ובלייבלים בריטיים עצמאיים מתקופת הפוסט-פאנק של סוף שנות ה-70. בשיעור זה נדבר גם על  אתוס הפאנק ועיקרון ה-DIY. "אקורד" מציעה הרשמה לקורס כולו או להרצאה בודדת, כך שאישור מההורים לא תופס במקרה הזה- שבו תלמדו.

תגובה אחת ל-“מבוא לתולדות האינדי

  1. פינגבק: מטפטף לתוך האוזניים, כבר שנה | רעש לבן·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s