ביקורות מהקופסא

גיא טנא

הזמרת והיוצרת קרן אן (זיידל), היא ללא ספק אחד מסיפורי ההצלחה דוברי העברית הגדולים במוסיקה העולמית. לאחרונה הגיעה לסיבוב הופעות חורפי בישראל וכך יצא שהגעתי לסקר את הופעתה ב"חמדת ימים" במושב שפר, אחד מהמועדונים היפים והמיוחדים בהם אפשר לראות הופעות בישראל.

קרן אן היא זמרת בעלת קול יפהפה, היא מבצעת מיומנת ברמה גבוהה וגם יוצרת מעניינת מאד. עם כל זה, ולאור כל זה, ההופעה שהביאה מאות צופים לפסגת ההר, הותירה בי אכזבה לא קלה.

ראשית, בחירת החומרים: כאשר מגיעים להופעה אקוסטית צופים רבים מצפים לביצוע רפרטואר מועט מוכר יותר, מגוון יותר וידידותי יותר למאזין. קרן אן אמנם ביצעה ארבעה שירים מתוך האלבום Not Going Anywhere (2003), האלבום המצליח ביותר שלה בישראל, אך מלבד שיר הנושא היפהפה שגם גייס אליו עשרות רבות של "שירה בציבור" ספונטנית, שאר הבחירות לקו לדעתי בקושי לכוון לטעם המקומי. שירים רבים היו לקוחים מן האלבום החדש אך זו לא הייתה הופעה מתאימה לשיווק אלבום חדש, לפחות לא בדרך זו.

שנית, שפה: האנגלית הייתה השפה העיקרית והדומיננטית בהופעה ואכן שיקפה את דרכה של קרן אן במשך השנים אולם כאשר את באה הביתה לא יזיק לבצע ולו אחד משלושת השירים שביצעת בעברית: "רחוב הנשמות הטהורות", "לא דיברנו עוד על אהבה" ו"מותק את אצלי בראש". מבחינתי האישית, חסרו לי מאד שירים נוספים בצרפתית והבודדים שבוצעו כמו L'illusionniste מתוך La disparition  או הלהיט הגדול Jardin d'hiver מתוך La biographie de Luka Philipsen, לא הספיקו למימוש הפן האירופאי והקסום כל כך ביצירה של קרן אן.

אגב, למרות סיפור ארוך למדי על הבמה, נחסך מן הצופים המידע כי השיר נכתב ובוצע עם בנג'מין ביוליי. כמו כן השיר המצוין הזה זכה לביצועים של הנרי סלבדור וסטייסי קנט ובארץ תורגם ובוצע בעברית כ"גן חורפי" על ידי תמר גלעדי ב 2003.

שלישית, הסאונד: קרן אן והגיטרה החשמלית שלה עם סאונד דיסטורשני עד הגזמה, אולי כדי למלא את השקט שבין המלים באין כלי נגינה נוספים, לא תמיד הרוויחה ופעמים הפסידה את תשומת הלב והקשב של צופים רבים.

לעתים זה הצליח כמו ב My Name Is Trouble בביצוע פאנקי לשיר הפתיחה מתוך "101" (2011) ולעיתים הרבה פחות. אהבתי גם את הביצוע ל Chelsea Burns מתוך Nolita  (2004) ול- Lay Your Head Down (In My Arms) מתוך Keren Ann (2007).לגבי חלק גדול משירי ההופעה אשר בוצעו חשמלית, הורגשה איזושהי דיספרופורציה והסתמכות יתר על מה שיכול לעבוד במעט שירים בערב נתון, ודאי בערב אקוסטי גלילי בו רוב הקהל הוא בשנות הארבעים והחמישים שלו והגיע לראות את הבת של השכנים חוזרת מחו"ל ומספרת סיפורים בעברית צחה.

רביעית ואחרונה: התקשורת הבעייתית. קרן אן נראתה נחמדה, חביבה אבל רק על פני השטח. לא הרגשתי חיבור למי שנדמתה מעט מאולצת, מספרת סיפורים ללא חיבור רגשי (סיפרת סיפור על אומן גדול אתו עבדת, מדוע לא לומר את שמו?), חצאי בדיחות, וכאשר מסתיימת ההופעה, יוצאת במהירות וטסה החוצה ללא שום רצון לשוחח או להצטלם עם אוהביה.

לפחות לגבי ההופעה הספציפית הזו, לא נראה שהיא הלכה לשום מקום ומעבר להזדמנות לראות במו עיני את היוצרת שהייתה חלק מפסקול חיי זמן לא מועט, לא הרווחתי מהופעה זו, וחבל לי על כך כל כך…

————————————————————————————————————————

חמי רודנר- זמן אסיף

מאת גיא טנא

אלבום הסולו החמישי של חמי רודנר עומד בסימן ביתיות, אהבה, משפחה ושורשים, לא דבר של מה בכך כאשר הדברים אמורים באחד מאושיות הרוק הישראלי ואחד מהסמלים של דור הזהב של הרוק הישראלי אי שם בתחילת שנות התשעים עם "איפה הילד?". ההפקה המוסיקלית של ערן וייץ משולבת יפה עם השלב הנוכחי בחייו היצירתיים של רודנר, הצליל מלטף ומרוכך כבר משיר הפתיחה "הכי אמיתי" וקולו הצרוד של רודנר ממשיך לעסוק בדברים הקטנים והיפים בזוגיות: מנגינות קטנות, יציאה מהכלים,חיבוקים והסגנון הלא מוגדר שהופך את בני ובנות זוגנו לאהבותינו הגדולות. cover_חמי רודנר_17080

ב"לגדול", אורגן הוורליצר של ערן וייץ יוצר תחושה פופית חביבה ונערית שמשתלבת עם הסיפור בשיר של גדילה מילדה עם סוכריות ושגעונות לאשה שבתוכה צומחים חיים חדשים. הפופ הביטלסי מחוייך גם כאשר הוא עוסק בקשיי תקשורת עם בני המין האחר ומשתלב עם הפייסנות הרודנרית של "זמן אסיף". רק הורים לילדים יוכלו להבין את השיר "אהבה חפוזה"- כאשר רודנר שר "והבנות עכשיו נרדמו כבר/ אז בואי נטוס אל המיטה" או "כמו ההורים בפארק לידנו/ נראים טיפה מרוטים" אני ושכמותי מבינים בדיוק את עומק הדברים. הפאנקי של העיבוד תופס מיד ומשתלב יפה עם הליריות של הפזמון. אחלה שיר.

לעיתים הרומנטיקה והנוסטלגיה של רודנר מתקתקה מדי לטעמי, כמו ב"השביר הזה" ובשיר הנושא, אך בהחלט מדובר בחלק לגיטימי לחלוטין בתפיסה מגובשת מאד של רודנר ווייץ באלבום האוהב הזה. "בדרך לעין גב" הוא שיר מסע, חיצוני ופנימי כאחד, מסע בישראל הפריפריאלית ובישראל העכשווית אותה רואה רודנר בעיניים כלות ובנפש קרועה: "חורשת האקליפטוס שם/ וגלזגו מנצ'סטר בדם/ רואה את הארץ מאבדת עברית/ מנגן באנגלית מלחין ברוסית". בכתיבה מיומנת כותב רודנר שורות מבריקות כמו "נוסטלגי שבור על וו החיבור/ אני קרוע" ומדובר בהחלט על אחד השירים היפים באלבום.

promo_חמי רודנר_17083

צילום: שרון דרעי

ב"ישראבלוז" רודנר ממשיך את החלק הרוק'נרולי באלבום – "שימלה הוא פה בינתיים/ מכבי קופצים למים","זה מסיח דעתנו ומשכיח מליבנו/ שלעיר הזאת מכוונים טילים" ועוד כהנה וכהנה שיפודים מכוונים לכרס הישראלית בשיר כיפי בניחוח צועני/ יידי. ב"שיר שבור" מבכה רודנר את מה שהוא רואה כתקופה קשה בחיי להקות הרוק בארץ, הלהקות מתפרקות מנכסיהן ומחבריהן והתחושה היא של כאב אמיתי, גם אם אינו מוצדק בעיני. בשיר הזה רודנר מחזיר אותי, יותר מבכל שיר אחר באלבום, לצליל ישן יותר שלו שהשביח כמו יין מובחר. גם "מגדלור" מחזיר אותי לרודנר של לפני עשור ומעלה. אני יכול להניח שמדובר בשיר שלפי הקומוניקט נכתב ע"י אחיו של רודנר לזכרו של חבר קרוב אך הדבר אינו מוזכר בחוברת הדיסק (כמו הקרדיט על Obladi Oblada ..)

המחווה היפה של רודנר לסבו חיים הכוללת בית שלם ביידיש מצטרפת למגמה מבורכת ובוגרת של אומנים רבים בזמן האחרון להקדיש שירים ולצרפם לקרוביהם ללא חשש מתגובות ציניות מטופשות. סיפורו של סבא (רודנר?) מעניין ומרגש וצמד האקוסטיות המינימליסטי של רודנר ווייץ מתאים בדיוק במידה. הביצוע לObladi Oblada בסגנון קוסטוריצה אמיץ ומעניין אך לצערי לא התחברתי אליו כלל. עם זאת, לשיר טיפשי מראש גם קאבר שטותיניקי ונועז יכול להתאים בכל מקרה..

האלבום "זמן אסיף" מציג בפנינו חמי רודנר בוגר כיוצר וכאדם, יוצר שעוסק באבהותו, בזוגיותו, בשורשיו ולרוב בטוב טעם, עדינות ובניצוץ המיוחד שהפך את רודנר למותג איכות במוסיקה הישראלית.

————————————————————————————————————————————————————————————

electra \ second hand love

מאת גיא טנא 

מספר חודשים לאחר שהיו מעורבים בהקלטת הדיסק המצויין של MONC, מוציאים ניצן חורש,דורון פרחי ובועז וולף את האלבום השני של אלקטרה, שנתיים לאחר Heartbreak for Fools שהצליח והטביע חותם באלטרנטיב רוק הישראלי.

עטיפת האלבום second hand loveעטיפת האלבום second hand love
 בהפקתו של ברוך בן יצחק (רוקפור) קורא חורש להסתער כבר מתחילת הדיסק. Charge (שכתב חורש יחד עם ישיב כהן) הוא שיר פתיחה קלאסי,אנרגטי ואגרסיבי שבו המוסיקה והאומנות מוקבלים לקרב שיש לנצח בו עבור החופש,עבור ההבעה העצמית ועבור היכולת לחתור אל עבר היופי. For the Record (חורש וישיב כהן/חורש ופרחי) זורק אותנו רוק הבריטי של סוף השמונים ותחילת התשעים,מחוז אהוב זה מכבר של חורש ו"אלקטרה": הסקא עם המניירות של הרוק, והקולות הנשיים של מאי ג'קסון וזוהר צווילינג יוצרים אווירה בריטית לכל דבר שהיא אחד מסימני ההיכר הברורים של הדיסק: מה שנראה כמו תו תקן אנגלופילי ללא צורך להתנצל בשאיפות הבינלאומיות של השלישייה. Time and Place (חורש וכהן/חורש) הוא שיר פופי קולח וסוחף כאשר הפלוגל-הורן של עידית מינצר מקנה לו ארומה ביטלסית מובהקת. כיף נטו. גם Honeycomb (אלן מון וישיב כהן/חורש) וגם Day by Day (כהן/חורש) משתלבים היטב ביכולת המגוונת של "אלקטרה" ליצוק איכות טקסטואלית,מוסיקלית והפקתית לתוך מסגרות שונות- האנגלית המשובחת והקולחת בכתיבה ובביצוע מסייעים לכך לא מעט. שיר הנושא של האלבום (חורש וכהן/חורש) מעט מאכזב, הן מבחינת הטקסט המעט חיוור וצפוי והן מבחינת ההפקה שנדמה שנפלה לתוך איזושהי תבניתיות שאמורה כנראה לשקף את רוח האלבום אך למעשה מכניסה את המאזין למוד מעט ממוחזר.
צילום: jewboy ותום רזניקוב
צילום: jewboy ותום רזניקוב

The Ballad of Burning Moon and his Lady Shadows (כהן/חורש) מצליח לעשות מה ששיר הנושא אינו מצליח: הגיוון הסגנוני, הסכמטיות והיצירתיות נשמעים טוב יותר כאן ומשאירים את הרמה הרווחת של האלבום גבוהה ומעניינת- ללמדנו שלפעמים אותו תבשיל בדיוק יכול להקדיח פעם אחת ולהתבשל היטב במשנתה. אמילי קרפל מתארחת בThe Speed of Rage (חורש וכהן/חורש) בקולות ונדמה שהארסנל איתו יוצאת "אלקטרה" לקרב אליו הסתערה כבר בשיר הפתיחה אינו אוזל- מה שמעיד על כמות הכשרון הגלומה בהרכב. "אלקטרה" לוקחים את העשייה המוסיקלית ברצינות רבה- הם אולי שרים על ההייפ שמסביב ליצירה ומסביב ליוצרים אך מדובר ביותר מזה: "אלקטרה" היא אחת מהלהקות הבודדות בגל היצירה הישראלית באנגלית בשנים האחרונות שבאמת עשויה להשתחל במידת הדין בסצנת הרוק האירופאית ואולי אך הבריטית- חבל שרן שם טוב שהיה שותף מינורי בהקלטות לא הטביע את חותמו יותר מבחינת הסאונד של האלבום- אולי הטאצ' שלו היה נותן תוספת קריטית לייחודיות של עוד אלבום מצויין של חורש,פרחי ווולף.

————————————————————————————————————————————————

דניאל גן אור \ נמדדים – ביקורת אלבום

 רועד ומרעיד, כואב ושביר הוא קולו של דניאל גן אור שפותח את אלבומו "נמדדים" בשורות הטעונות הבאות:

עטיפת האלבום "נמדדים"
עטיפת האלבום "נמדדים"
"אנשים נמדדים כשלא מסתכלים עליהם/ כולנו סוטים רק לא מדברים על זה/ נמאס כבר להיות כזה" (נמדדים)
כשהקלידים החתוכים והמעוותים של רותם אסולין מוגשים בקונטראסט לגיטרה של דניאל ברר ולקול הנלחץ מהסרעפת של גן אור המופנם והמחצין בעת ובעונה אחת, מתקבבלת תוצאה מרשימה: "בצורה עדינה אני אומר לך שאני לא עדין/ וישירות אצלי היא כמו משחק מקדים/ הקלפים על השולחן" (בלאגן).
נדמה שגן אור חופר בלבו בכפית חלודה ומניח לנו אותו מדמם על אותו שולחן. רוב הטקסטים תובעניים, מכבידים, חזקים ומחניקים. ההפקה של אבי אלבז רבת השראה ופוגעת בול באופי השירים והשירה של גן אור שלעיתים החזיר אותי לאפלולית של סוף האייטיז כמו בשיר "להתעורר": "מעיר את עצמי מערפל חיי/ אם יש לי זמן ואני כאן/ אז זה הזמן להגיד די/ אני רוצה להתעורר"
גן אור יכול לשיר ולהישמע גם יותר אפ- ביט ושוב, אבי אלבז מצליח לקלוט היטב את האנרגיות של היוצר והמבצע ומייצר שמץ אופטימיות ואנרגטיות ב"להתעורר" וב"משוגע" בניחוח הרגאיי. איכשהו הסיומת של הדיסק מחזירה אותי למחוזות אפלים וקשים: "מעדיף לחשוב שלמחשבות יש כח/ שלמילים שלי יש עקבות שאי אפשר למרוח אי/ אפשר למרוח" (עקבות). הצלילה לקראת הסוף נמשכת גם ב"צולל": "בראש שלי אני עצלן/ בראש שלי אני פחדן/ הלוואי שאני טועה הפעם/אני צולל/ צולל.."
דניאל גן אור
   היצירה של אלבום כה נוקב ורועד היא אמירה אמיצה לכשעצמה מלכתחילה. נדמה שגן אור יכול היה ,אם רק  רצה בכך, ליצור דיסק רחב יריעה ותוסס יותר אך הפעם כנראה שצרה היריעה מלהכיל את כאב המשורר הפיוטי שבו ולתת מקום נוסף לקרב את המאזינים. הרי מבחינתו- הלב המדמם הוא סיבה מספקת – לכרות אוזן.
————————————————————————————————————————————————–

אלטנוילנד \ לצאת מהתמונה

מאת גיא טנא

אי שם במשולש שבקודקודיו ניצבים הטקסטים הנוקבים של "להקה רטורית", העושר ההפקתי והאווירה של "מריונטה סול" והביצוע החד והקצב של "פופלקס", מציגה בפנינו להקת "אלטנוילנד" אלבום מעולה שברובו נשמע כאילו נלקח מסוף האייטיז הטרום עליזות של הרוק הישראלי.

עטיפת האלבום

הטקסטים של "אלטנוילנד" מקבלים דגש רב כאשר עידו בסון במיוחד וגם יוסי ג'ימי נאמנים לפסימיות כהגדרה אם ב"טוב ללכת תמים וסחרחר/ פשוט ומבולבל חיוור אחר הטל" האלתרמני ב"ברחובות הברזל", דרך "וזה חולף חולף שוטף שוטף מפיל אותנו אפיים" ב"ליידי סילואט" , מהטובים בשירי האלבום שגם הוא אינו חסר השפעה של המשורר הגדול והשתיין ובו מוצג השילוב בין הקול הנמוך של בסון לקול הגבוה של ג'ימי, וכלה ב"פחדים" של יונה וולך עם "השדים יוצאים הלילה משחקים במחבואים" הקסום והאפל.

בסון הוא יוצר וסולן מוכשר ומעלתו הגדולה ביותר היא האותנטיות- אני מאמין לו לחלוטין כאשר הוא מתלבט ברשתות החיים כדג לכוד.
כאשר הוא אינו מבין על מה הוא נלחם כלל ("נלחם"), יודע ש"המוזיקה יפה אבל החיים קשים" ("המוזיקה יפה") ומודע לצרותיו ומגבלותיו ב"אבנים".  ב"תהומות" וב"פחדים" ההפקה המוזיקלית של דומיניק גרייס ויוסי מזרחי מתקדמת מעט עם הזמן ונותנת ביטוי רב יותר להפקה עדכנית.

האלבום נחתם ברצועה היפה, הנוגה והעשירה של "הייתם יודעים" בו מתוודה בסון כי "אלו לא מלים פשוטות/ אלו לא זמנים טובים" ושומר על הפסימיות המובנית באלבום ובכל מה שנדמה שנתן השראה מוסיקלית לאופי של הלהקה- עצוב, נוקשה, נקרע.

————————————————————————————————————————————————

ספי אפרתי \ להתעורר בארץ אחרת

מאת גיא טנא

אלבום בכורה לבסיסט שבעברו שיתוף פעולה עם אביב גפן,מוניקה סקס,חמי רודנר, נינט טייב ואחרים. אלבום הבכורה של אפרתי הוא שילוב של הטקסטים המודעים לעצמם והרגישים שכבר התרגלנו לשמוע בעשור האחרון מיוצרים גברים צעירים ועיבודים והפקה פשוטים במתכוון שמזכירים פעמים רבות את סוף האייטיז ותחילת הניינטיז.

לצערי הדיסק סובל מחוסר אחידות. לטעמי, החלק הפותח של הדיסק מעניין יותר ומרענן יותר מבחינה מוסיקלית ובו נוכל להאזין ל"יעבור אור" המקסים בעל הניחוח הג'אזי ועיבוד כלי נשיפה רך של אפרתי עצמו,ול"תראי, אני" המשלב קריצה הומוריסטית עם השפעה של מי שאפרתי שיתף עמו פעולה בעבר – אביב גפן. 

ניחוח האייטיז מגיע לשיאו בשיר הציני "להתעורר בארץ אחרת" ובמחווה ל"לא רוצה לזמביה" של עופר אקרלינג ב"לא רוצה לתל אביב" המקפיץ והלהיטי.

שיר הסיום, "שר לה שוב" הוא קטע שבו מראה לנו אפרתי את איכויותיו בשילוב של טקסט מורכב וציורי כמו "נשען על סירה טובעת,מנומנם" עם קטע דיבור בהשראת יהונתן גפן על ידי יובל גורביץ.

כדיסק בכורה, אפרתי מצליח להגיש יצירה מעניינת אך לא אחידה. היצירתיות שבו וקולו המלטף מבטיחים לנו גם דיסק שני , מוצלח יותר.

————————————————————————————————-

Not about the e.p of the secret sea

מאת גיא טנא

עמית ארז כבר כבש אותי לפני שנים , בין השאר בזכות הקאבר המקסים שלו ל- Martha my dear של מקרטני והביטלס ובזכות השיר עם השם המרהיב Cinnamon scattered around your shoulders . הוא פרט על כל הנימים המוסיקליים האפשריים שלי עם קולו הרך והיכולת שלו לשאוב השפעות מפורשות מהאורים והתומים של הרוק והפולק בלי להיחשד בפלגיאט מוסיקלי. 

"Not about us" הוא האלבום (אי.פי) השישי של ארז, איש "איטליז" שמצליח ליצור קובץ מרשים ובעל מעוף של שישה שירים אישיים, מעניינים ואפילו קליטים למדי. (את הפרט השולי שמדובר בדיסק ישראלי נוסף בשפה האנגלית החלטתי שזו הפעם האחרונה שאני מציין…).

הפתיח של האי.פי- שיר הנושא אותו מבצע ארז בלווית נגה ארז (אין קשר משפחתי ) ויעל שפירא, הוא קטע מצויין שמצאתי עצמי מאזין לו שוב ושוב- המלודיה וההרמוניה משתלבות באופן אופטימלי וחטיבת הקצב עם שחר חזיזה המתופף ודייב ברקת על הבס, מחזיקה היטב את השיר הסוחף והדוהר הזה.

מלבד הסכיזופרניה הזמנית בפתיחת השיר השלישי "killing light" ,  שמקפיצה אותי מפתיח התופים של "עניין של זמן" של קליינשטיין למוטיב בהשראת "fearless" של הפינק פלויד, הוא שיר נוסף בו מפגין ארז את יכולתו ליצור ולבצע מוסיקת אינדי שיכולה להנעים לאוזן בלי להתפשר על איכות וייחוד.

"Secret sea" מובא כגרסת לייב אקוסטית צוננת ומהדהדת של שיר מסע אישי שבו מנסה ארז למצוא את הים הסודי שטומן בחובו עבור כולנו את התשובות והשאלות עבורן כותבים שירים-  והפעם מתלווה ניחוח ספרדי לפולק בריטי דרייקי.  ניק דרייק נוכח אף יותר בגרסת הלייב השנייה באי.פי., kind of dance שבו יכולתי להריח את האוויר החריף של שפת הים האירי שזכיתי לצעוד לחופיו אי אז בעבר ורק על זה שאפו אישי לארז.

האי.פי מסתיים בביצוע משותף של ארז ונדי בילו המוכשר ל"new pollution" של Beck . מדובר בסיום בניחוח פינק פלוידי מוקדם- ממש יכולתי להתרפק על צלילים מummagumma , atom heart mother ויצירות מוקדמות של החברים מלונדון של סוף שנות הששים. מדובר בקאבר רב השראה אך גם מדוייק.

עמית ארז מצליח להגיש לנו כאן מעדן מוסיקלי אמיתי- מבחינתי , אני ממתין בתאבון רב למנה גדולה ועיקרית- אלבום שלם.

————————————————————————————————-

מחשבות ממעבדת הלביאה

מעבדת הסאונדים אותה גיא טנא רצה לבחון השבוע שייכת להרכב, Billy & the firm, שמצאו את הדרך להצלחה דווקא בכיוון ההפוך.

בילי לוי, מוסיקאית ואומנית וידאו שמשתפת פעולה עם ה"בלקן ביט בוקס" בחמש השנים האחרונות, מוציאה עם להקתה בישראל את האלבום שיצא באירופה כבר לפני שנה. אם בשנים האחרונות יוצרים רבים מחפשים את הנתיב לחברות המוסיקה הגדולות של אירופה הנה להקה שכבר השיגה את החוזה שלה והדיסק Thoughts from the lioness lab מצדיק את ההישג הזה ובגדול. 

הישראליות של הדיסק הזה קיימת בחלק מהטקסטים בלבד ובמיוחד בשיר המצויין Moses שמציג דרך גיטרות מייללות, את סיפורו של משה רבנו עם טוויסט מריר לבסוף, שבו בני ישראל אומרים שמוטב היה להם להשאר במדבר מאשר להגיע לארץ זבת חלב, דבש ומלחמות.

שיר נוסף עם זויות מקומית הוא Orange tree, שיר סהרורי עם טקסט מהפנט בו מרימה לוי גבה כנגד רוח הרפאים בראי כאשר שני טורפים זעירים נחים כנגד עורפה. בשיר Dull tv drama , אפשר להבחין בחזרה לאייטיז עם שירה גבוהה יותר (גו גו'ס, תער תות), תוך כדי הפגנה של הגיוון הסגנוני של המבצעת ושל הלהקה בכלל. מלבדUpside down המתוק והפופי, האלבום של בילי אנד דה פירם הוא יצירת רוק עם נגיעות פאנק ובלוז שעוסקת בעיקר במאבק.

  המאבק יכול להיות מאבק זוגי, חברתי או לאומי אבל בכל מקרה האפיל של הדיסק הוא אפיל בינלאומי לחלוטין. המבטא של לוי נשמע אותנטי למדי, הנגנים, מלבד בשיר האחרון נמנעים ממניירות מקומיות ואין כאן אף לא השפעה אוריינטלית אחת במוסיקה ובעיבודים. כל זמרת צעירה שמחליטה לשיר באנגלית חולמת על דריסת רגל באירופה אבל בילי אנד דה פירם היא דוגמא קלאסית לאופן בו עושים זאת בעוצמה,בכנות ובסטייל.           גיא טנא

————————————————————————————————-

לורנה A

אמנם האי.פי. של הלהקה הירושלמית שעברה להתגורר ולפעול בלונדון יצא כבר בינואר, אבל אין ספק שהמעבר שעשתה עדי אולמנסקי עם חבריה ללהקה יואב סער ורועי אביטל ממחוזות הרוק האלטרנטיבי לדאבסטפ האלקטרוני מבורך ומלא הפתעות. 

בדרך כלל משחקי אולפן וסמפלרים הם לא הצ'ייסר שלי אבל הפעם הרגשתי נמשך ומהופנט יותר ויותר מהאזנה להאזנה. הטקסטים באי.פי. מצויינים ומקוריים, מעידים על רגישות ויכולת ביטוי שלעיתים נעדרת בימינו מאלבומים שעומדים במרכז תשומת הלב   כמו ב-"UR":

People like us don't cry, We play and masquerade"

"I ain't got magnetic cards, Yet you can get a hug

בלי להתבלבל ובלי להתיימר, בלי להגביל עצמם לז'אנר מצומצם, לורנה בי מביעים אמת צנועה ואמיתית שבאה לידי ביטוי היטב בשיר Jelly pen for jelly words"":

" cause I've never been good with keeping people/

The real deal just doesn’t attract them most"

בשיר," Safe steps"  מתגלים סימני סול, פיוז'ן וג'אז ולעומתו ב- "Waste" , הרצועה המוצלחת ביותר באי.פי. אפשר למצוא כנות ואותנטיות מסוג אחר ומרתק:

 "you're a whisper under my bed, Watering moss inside my head"

כך גם ב "Golden crown"  – שיר מהפנט נוסף בזכות עיבוד הצ'יל שמאפיין אותו :

"All this time I was living with a ghost in my head

"Number one, first place "golden crown, But I prefer to flip and drown

 לאחרונה כתבתי על דיסק עתיר יח"צ שהתמקד בעיקר בקושי להתמודד ללא גחל אחד של אופטימיות. לעומתו, עשרים ושבע הדקות של לורנה בי נותנות תקווה לאדם הפשוט, המוטרד, הדחוק הצידה:

(we must learn to give things up"  (re-feel"    ופשוט להנות ממוסיקה- לא לסבול ממנה.  גיא טנא

————————————————————————————————-

אור צבע ואהבה

"פריצה", "תגלית", "הדבר  הבא" או איך שלא תקראו לזה –  אפשר כבר להכריז כמעט בביטחון- רותם אור היא הדבר הכי מרענן שקרה השנה למוזיקה הישראלית, בזכות אלבום בכורה נדיר שעבדה עליו כעשור.  האלבום "Hard magic" , כשמו כן הוא- עבור אנשים שלא יוצרים מוזיקה כמוני הוא סוג של קסם בלתי מפוענח, לא ברור איך מישהו חשב מלכתחילה על פאזל כזה של לחנים מורכבים ומקצבים משתנים. אני בטוח שיש גם מוזיקאים שקינאו ביכולת של אור להפוך את הפנטזיה שהתרוצצה בראשה למציאות.  כל זה מרשים הרבה יותר כשמגלים שהיא כתבה, הלחינה, הפיקה, עיבדה וניגנה כמעט בכל השירים.

"Its not about the vision, its an image", כך נפתח השיר "Human being" ואכן האופן בו אספה אור ערימות של סאונדים  לכדי שכבות עמוסות כל טוב בצלילים, מראה לנו שאולי לא מדובר בחיזיון, אלא פשוט היה ברור לה איך כל שנייה מהאלבום המופלא הזה תישמע. כשהכל כל כך ברור כבר מההתחלה והעבודה הדקדקנית נעשית במשך כעשור, לא מפליא שהכול יושב בדיוק במקום ומתחבר לשירים כאלו עשירים. מעבר למלאכת העיבוד, קשה להתעלם מהקול היפהפה והעדין של אור שיוצר מנעד הרמוני ששומעים לעיתים רחוקות, כמו ברצועה הרביעית למשל, Dear" "sir.

אם יש משהו שרותם אור עדיין צריכה לפתח, הוא הנוכחות הבימתית. בהופעת ההשקה לפני כשבועיים, כנראה בשל ההתרגשות הגדולה, לא כל הביצועים היו אחידים ברמתם.  משהו היה חסר באותו ערב, אבל זה ממש לא גורע מהשלמות של הפרויקט הזה. למרות שמדובר בהפקה של אישה אחת, זו כנראה אחת המושקעות שנתקלנו בה בשנים האחרונות. מדהים, נדיר ומעודד בו זמנית לגלות שיש אמנים שעדיין מזיעים ונותנים את כל כולם בשביל יצירה שלא בהכרח תביא להם תמורה מסחרית מסחררת. אותם  מוזיקאים, נתפשים בעיני כצדיקים שפועלים מתוך אהבה טהורה למוזיקה  שמסתכמת סה"כ במטרה לרגש אותנו ולהביא משהו חדש שהאוזניים עוד לא מכירות. תודה רותם.

————————————————————————————————

צלילים מטוסקאנה

חודש בלבד אחרי ההשקה,"רעש לבן" פותח שעריו לגיא טנא – מבקר מוזיקה וכתב גל"צ שיפרסם פה מדי פעם ביקורות אלבומים. בפוסט הראשון, גיא בחר להתייחס לאלבום הבכורה, "אלגרו" של ההרכב מונטי פיורי, אותו השיקו לפני כשבועיים.

monti fiori \Alegro

אחד מהיתרונות של לכתוב על מוסיקה ישראלית ולא לגור בגוש דן הוא היכולת להאזין לדיסק באוויר הפתוח מתוך פרספקטיבה אחרת- במקרה הגלילי שלי- מתוך הזווית הירוקה טוסקאנית של הגליל המערבי.

"אלגרו" של מונטי פיורי גרם לי ולמשפחתי כולה ברגע נדיר של תמימות דעים, לחוש מה צריך לשמוע באוטו בזמן נסיעה – להרגיש איטליה, לקרוא קרדיטים באיטלקית ולמלמל איטלקית יחד עם השירים המקפיצים והעשויים היטב. אין לי דרך לדעת אם מבעד ל"בניני","רומנטיקה","מוזיקה","פפרוני" ושאר המילים האיטלקיות הבינלאומיות המזדקרות פה ושם יש טקסטים בעלי עומק של ממש אבל תכלס, כל כך כיף להאזין לדיסק שזה לא משנה.

  "מונטי פיורי" (הר הפרחים- תודה על התרגום למרקו) מגישים דיסק קצרצר (פחות מחצי שעה) שמלבד שיר אחד מושר כולו באיטלקית וכולו מלא קצב,דמיון ,אווירה ים תיכונית ודרום אירופאית כיפית ומקורית והרבה השראה משנות הששים והשבעים- מפסטיבלי סן רמו עד מערבוני הספגטי, מניחוח קוסטריצה נוסח "בום פאם" עד פופ איטלקי מקפיץ ומתוק. הסולן והיוצר איתמר פינצי (יחד עם אסא רביב) מבצע בקול שרמנטי ורהוט טקסטים שעוברים פילטר איטלקי של פאולו רוטי עם אורחים כמו אפרת גוש וריף כהן דיסק להיטי וקיצי  מן החביבים שיצאו בשנים האחרונות.

וההמלצה של רתם בני בן השש (שהפך למזמר איטלקית שוטפת) – הטראק הראשון : "מיאמי פיצה פאי" שתוכלו לראות כאן מתוך אירוח ב"ינשופים":                                                                                              גיא טנא

 

————————————————————————————————-

מיצאו את ההבדלים

גרין, זבולון דאב סיסטם ו-L.F.NT (רן ניר), לכאורה הדבר היחיד המשותף לשלושת השמות האלה הוא שלחלק מהקוראים הם לא אומרים כלום. שלושתם מגיעים מרקע מוזיקלי אחר, מנגנים סגנונות שונים וכל אחד מהם הספיק לצבור ניסיון שונה כמוזיקאי אבל החוט המקשר בין שלושת האלבומים "כנסו כנסו" של גרין, Freedom time של זבולון דאב סיסטם ו-Tales of a drunken man של רן ניר, הוא גורם ההפתעה. אפשר להניח שלאף אחד לא היו ציפיות מאלבום הסולו הרביעי של קלידן נקמת הטרקטור לשעבר, גם לא מאלבום רגאיי ישראלי ובטח שלא מפרויקט חדש של בסיסט המוג'וז אחרי הפרידה כשיש אלבום חדש של אסף אבידן בדרך. למען האמת גם אני לא בניתי יותר מדי על אלבומים שאין עליהם כמעט "דיבור במקומום הנכונים", אבל נתתי הזדמנות כמובן ושמחתי לגלות שטעיתי.

שבט זבולון

יש רשימה מאוד מצומצמת של אלבומי רגאיי ישראלים מוצלחים ממש, ביניהם אפשר למצוא את "תגידו משהו" של תומר יוסף, לרוז אולסטרארז, "מתעורר" של מיכאל גריילסאמר, קנגרו, פאנסט  ועד כמה יציאות נחמדות בתחילת הדרך של שוטי הנבואה ומוש בן ארי. היום בקלות אפשר לציין באותה שורה את אלבום הבכורה החדש של זבולון דאב סיסטם – "Time for freedom".  אחרי שש שנות פעילות בהן התרכזו בעיקר בהופעות, הגיע הזמן שהם יחגגו עצמאות ובתור ההרכב היחידי שעשה פה דאב חוץ מחיים לרוז,  מגיע להם קרדיט ענק על הרף שהציבו. בני שבט זבולון הם: גילי יאלו- שירה, ינון פרץ – חצוצרה, עמרי אברמוב – סקסופון, אילן סמילן – גיטרה, נדב פלד – גיטרה מובילה, סימון נחום – גיטרת קצב, ליאור רומנו – קלידים ומלודיקה, טל מרקוס – באס ואסף סמילן – תופים. יאלו שמזכיר מאוד את הקול של גדי אלטמן מבצע את הטקסטים שהושפעו כמובן מהמשנה הראסטפארית באופן סוחף, מה ששומר על הוייב השורשי והאנרגטי לאורך כל האלבום היפהפה הזה. מי ייתן ובשונה מהרכבים מעודדים כמו איאם, קנגרו ולוס כפרוס, זבולון דאב סיסטם לא ייעלמו כל כך מהר וישמרו פה על גחלת האדום-צהוב-ירוק: 

גרין מתכנס

עם רקורד של שבעה אלבומים ב-15 שנה עם נקמת הטרקטור, גרין הוא כמובן היוצר הותיק ובעל הניסיון העשיר יותר מהשלושה.  במקביל לשלושת אלבומי הסולו "לאן נעלם החושך כשמדליקים את האור", "תקליט קטן" ו"קולות הלווים", גרין אמן הסאונד הספיק לכתוב גם מוזיקה למופעי מחול והצגות, לנהל את מחלקת המוזיקה בב"יס מוסררה וללמד בניית ויצירת כלי נגינה. כשאלו עיסוקיו בחיי היומיום, אפשר להבין את פשר המחויבות שלו להקליט אלבום ניסיוני , מאתגר ולא תואם את רוח התקופה.
"כנסו כנסו", מזכיר את האלבומים הראשונים של נקמת הטרקטור ולמרות שהטקסטים די בוסריים לעומת אלו של אבי בללי, גרין מזכיר כמה כיף להאזין לפעמים למישהו כועס ומתוסכל. בזכות כמה  שירים מעולים כמו "הקדרים באים" ו"התעוררת" החצי הראשון של האלבום מוצלח יותר מההמשך, אבל בגדול מדובר באלבום בועט שמדגים בהצלחה יתירה איך מתרגמים זעם למוזיקה איכותית. 

רן ניר משתכר ורץ לספר לחבר'ה

Live free not troubled\ חייה חופשי ולא מוטרד, זה המוטו שרן ניר החליט לאמץ ובזכותו לא לקח קשה מדי את פירוק ההרכב שהקים, המוג'וז. במקום זה הוא התגבר מהר במיוחד ושיחרר את "A tales of e drunken man"' אלבום סולו ראשון אותו כתב במהלך הטורים עם הלהקה בשנים האחרונות.  הנוכחות של עידן רבינוביץ' ורועי מזרחי  (שגם הפיק את האלבום), מורגשת כאן היטב וגורמת לאלבום להישמע יותר "קולקטיבי" מאשר מוג'וזי. חוץ מהשניים האלו, בהקלטות השתתפו גם יוני שלג, יוסי מזרחי, נדב לוזיה, רועי ריק, רועי רבינוביץ', ספי "רמירז" ועונגי ציזלינג, דניאל בנחורין, רעות יהודאי, יעל שפירא, נעה איילי, אבי שניידר ועמרי בראל. בזכות כמות כזו מכובדת של נגנים, ניר הצליח ליצור אלבום פולק-רוקנר'ול שלא בוחל בתוספות אלקטרוניות ועדיין נשמע מצוין, בהתחשב בעובדה שנכתב והוקלט בהשראת האנגאובר.  

2 תגובות ל-“ביקורות מהקופסא

  1. פינגבק: מטפטף לתוך האוזניים, כבר שנה | רעש לבן·

  2. ואוו , אהבתי מאד את הסינגל החדש של מירנה דה פז (אמנית מוכשרת מאין כמוה)
    אהבתי את : הדרך אל היכל החיים, גם הקליפ שהיא העלתה ליוטיוב מוסיקה מ ה מ ם !!
    מירנה , את מוסיקאית טובה מאד, אני מצפה כבר לאלבום שלך ….
    יונתן גמליאל, רמת השרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s